"יש נהגים שעובדים שעות במשאית והקפה זה הדבר היחיד שמחזיק אותם ערים"

לפני כחודש העלה נהג המשאית מרעננה, ערן יקל בייגל, תמונה שלו אוחז בכוס קפה, לקבוצת הפייסבוק שהוא מנהל. כיום עלו לקבוצה הזו כבר יותר מ- 300 תמונות של נהגי משאיות אוחזים בכוס קפה כשהכיתוב #מחאתהקפה2018 לצידן.
הכול התחיל כאשר פורסם בחודש דצמבר האחרון כי נהגת בשם חופית אלוש קיבלה דו”ח על סך 500 שקלים בגין שתיית קפה בזמן נהיגה. המקרה של אלוש גרם לזעם בקרב נהגי משאיות ואלו התאחדו על מנת למצוא פתרון להגברת האכיפה בנושא.
לפי תקנון התעבורה משנת 1961, נהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה כל עוד הרכב בתנועה. אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה. לפי החוק, שתי הידיים חייבות להיות על ההגה בזמן נהיגה ובמידה ויש תקלה ברכב, הנהג יכול להשתמש ביד אחת בלבד. חוק זה תקף לכלל הנהגים, כולל נהגי המשאיות.

ערן יקל בייגל צילום עזרא לוי

לפי יקל בייגל במשך שנים אף שוטר לא אכף את החוק הזה ולאחרונה הדבר השתנה.  “מעולם לא אכפו את החוק”, הוא אומר, “בחודשים האחרונים החלו לאכוף אותו בצורה קטנונית. השוטרים רוצים ששתי הידיים יהיו על ההגה כמו רובוט, אבל זה בלתי אפשרי ויש תרבות נהיגה מסוימת שלא ניתן לשנות אותה בין לילה. שתיית קפה או אכילה תוך כדי נהיגה משפרת את סביבת העבודה שלי. נהגי משאיות לא היו שותים קפה בשעת נהיגה אם היה להם מקום לעצור ולהתרענן. ישנם נהגים שמגיעים למקום פריקת הסחורה והעסק עצמו קטן ואין להם מקום לעצור ולשתות קפה. לנהג משאית אין זמן ואין אפשרות רגע לנשום, אז המקום היחיד שנשאר לשתות ולאכול זה הקבינות של המשאית. יש נהגים שעובדים שעות על גבי שעות במשאית והקפה והאוכל זה הדבר היחיד שמחזיק אותם ערים”.

יקל בייגל (37) נולד בבני ברק והוא מתגורר בשכונת 2005 ברעננה כבר חמש וחצי שנים. הוא נשוי ואב להראל (16) ונויה (3.5). על משאית הוא החל לנהוג בשירותו הצבאי בשנת 1999 ומזה כ-17 שנה שהוא עובד כנהג משאית. מאז שפתח את קמפיין התמונות של מחאת הקפה בפייסבוק, הוא הפך לקולם של נהגי המשאיות ברחביה ארץ. “התאחדנו על מנת לתמוך אחד בשני”, הוא אומר, “אנחנו מבקשים שיקשיבו לנו ויבינו שלנהגי המשאיות מגיע כבוד מינימאלי. אנחנו מתכוונים לפעול למען שיפור תנאי העבודה של נהגי המשאיות ולמחות על מנת שימצאו פיתרון לבעיות איתן אנחנו מתמודדים ולשפר את התדמית שלנו”.

איזו תדמית?
“אנחנו מרגישים שמבחינת היררכיה אנחנו נחשבים לקבוצה דחויה וזאת למרות שאנחנו דואגים לכולם. נהגי המשאיות דואגים שהחלב והלחם יגיעו לסופרים, כל הלוגיסטיקה במדינה היא תחת הכתפיים שלנו ועדיין אנשים מרשים לעצמם לדרוך עלינו ולזלזל בנו. אני רוצה להיות דובון אכפת לי של הציבור ולא שיראו בי עבריין. כשרואים נהג משאית רואים משהו קשוח, אחד שמקלל ולא מגולח. נוצרה לנהגי המשאיות סטיגמה של ברברים ואני רוצה שיבינו שמי שעומד מאחורי ההגה של המפלצת הזו הם אחלה אנשים. יש כמה קבוצות של נהגי משאיות כאלה, שמשתוללים בכבישי עפר, או שמעורבים בתאונה אבל אנחנו מוקעים אותם”.
יקל בייגל מספר כי שעות העבודה שלו על המשאית משתנות. לפעמים היום שלו יכול להתחיל בארבע לפנות בוקר ולפעמים בעשר. “נהגי המשאיות נמצאים ברוב היום על הכבישים”, הוא אומר, “לפי החוק, נהגי משאיות צריכים לנהוג עד מקסימום של 12 שעות עבודה. לא מעט עבודות פספסתי בחיים כתוצאה מזה שלא הייתי מוכן לנהוג יותר מ-12 שעות. היו מצבים שהשארתי את המפתחות לבעל הבית על השולחן, ועזבתי עבודה. אני שמעתי לא פעם ולא פעמיים שיש מעסיקים שאומרים: ‘אין בעיה תנהג 12 שעות אבל תקבל  משכורת של 6,000 כשבדרך כלל משכורת רגילה של נהג משאית נעה בין 6500-7000 ויותר”.
עוד אומר יקל ביגל כי הדבר שהכי חשוב לנהג משאית זה להישאר רגוע על הכביש. “בעבודה הזו צריך להתמודד עם כל מיני נהגים  שלא רואים אחד את השני”, הוא אומר, “על הכביש אף אחד לא רואה אף אחד ממטר, כל אחד רוצה לומר את דבריו וכל אחד רוצה לשלוט בכביש. אין הבנה של האחר ורואים את זה בפקקים. הנהיגה בארץ היא כמו שיח חירשים, כולם צועקים ואף אחד לא מבין את השני”.

בקבוצת הפייסבוק שפתח יקל בייגל נמצאים היום כ- 1,200 חברים. את הקבוצה הוא פתח עוד לפני שהתחיל את מחאת הקפה כי לטענתו נהגי המשאיות היו חייבים להתאחד. “זה התחיל לאחר שנסעתי עם הרכב הפרטי שלי בכביש 6. פתאום ראיתי נהג משאית שלא היו לו אורות מאחורה וכמעט התנגשתי בו. עצרתי בצד ועזרתי לו להחליף מנורות, אז הבנתי שאנחנו צריכים להיות אחד בשביל השני. כאשר המשטרה החלה להגביר את האכיפה ולחלק דוחות על שתיית קפה בזמן הנהיגה שיניתי את שם הקבוצה מ”נהגים למען נהגים” ל”מחאת הקפה 2018”. אני בעד אכיפה, למשל דיבור בטלפון בזמן נהיגה זה דבר מסוכן, אבל אם בן אדם שותה קפה, שותה מים או מגרד ברגל לא צריך לתת לו דו”ח. מאז שפתחתי את העמוד עם השם החדש אני נכנס אליו בכל יום כדי לבדוק כמה חברים העלו תמונות עם קפה וכמה חברים חדשים הצטרפו. אשתי צוחקת עלי שאני צריך לקנות לוח כדי לרשום כמה נוספו, היא אומרת שאני אובססיבי”.

למה בעצם לא לעצור בתחנות העצירה ולשתות קפה במקום לשתות בזמן נהיגה?
“רכב פרטי באמת יכול לעשות את זה אבל לי בתור נהג ברכב כבד אין מקום ייעודי לטובת עצירה או התרעננות. מרמת הגולן ועד אילת, אין מקום מסודר, יש רק שטחי עפר. אם אני רוצה להתפנות או לשתות אין לי איפה, אפילו כשאני עוצר לתדלק בתחנת דלק אני יוצר כאוס ופקקים בגלל הרכב הגדול. רוב התחנות לא מתוכננות למשאיות. הנהגים מצפים שיתנו להם שטחים לעצירה בטוחה. כבישי ישראל אינם בנויים לעצירה פתאומית של משאית גם בכביש 6 הרחב, צמצמו עכשיו את השוליים. אין פה בניה חכמה, אנחנו מצפים שיהיה לנו כבישים מתקדמים. יש לנו כל כך הרבה מה לעשות,  מחאת הכנת הקפה היא טיפה בים”.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "צומת השרון רעננה"

בכביש 6 יש תחנות התרעננות.
“נכון אבל בתקופת החגים יש עומס בתחנות, ועצירה הופכת להיות ארוכה ממה שאתה מצפה. בנוסף, לאחרונה משטרת ישראל משתמשת בפלטפורמה של כביש 6 כדי לחלק דוחות. לנהג שעוצר בכביש 6 מחכה שוטר שמתלבש עליו. משטרת ישראל אמורה להגן עלינו בתור אזרחים נורמטיבים ושומרי חוק, היא לא צריכה לצוד אותנו. אני רוצה להרגיש כשאני נוסע ליד משטרה בטוח ולא להרגיש שאני גנב”.
בימים הקרובים מתכוון יקל בייגל לבנות תוכנית עבודה למחאת הקפה. אחת השאיפות שלו היא להגיע לשר התחבורה ולרשתות תחנות הדלק וחנויות הנוחות שיעזרו במקומות להתרעננות. “נהג משאית עייף הוא סכנה. אנחנו לא רוצים להיות עבריינים ולאבד את הרישיון שלנו. אנחנו בסך הכל אזרחים שומרי חוק. אני מדבר מדם ליבי. זה המקצוע שלי, אני אוהב את הענף, ואין לי אפשרות לעשות דברים אחרים".