עובדים בקרית הספורט ובבריכה העירונית מתלוננים על חישובי שכר שגויים, התנכלות לעובדים ופגיעה בזכויותיהם. ע"פ עדויות עובדים בעבר ובהווה בקריית הספורט, הבעיה החלה כבר עם כניסתם לעבודה. לדבריהם, מאחר מהם ממלאים מספר תפקידים, תעריפי השכר בחוזה לא היו אחידים והיו שונים בהתאם לתפקיד. לטענתם, התעריפים השונים בחוזי התעסוקה מספקים מרחב תמרון בחישוב השכר שלהם.
דוגמה לכך מביא עמית ליסאי, שחיין בנבחרת ישראל לשעבר ומדריך שחייה בבריכה העירונית כיום: "אם השכר שלי בתעריף שיעור שחייה לקבוצה בחוזה הוא 30 שקלים לשעה ובתעריף שיעור פרטי בחוזה הוא 50 שקלים לשעה, אז בפדיון ימי מחלה וחופשה מחשבים לי רק לפי השכר הנמוך של ה-30 שקלים. זה גורם לפיצוי ימי המחלה והחופשה בפועל להיות נמוך יותר ממה שהוא צריך להיות. בבית הספר לשחייה ההנחיה של ההנהלה היא לשים רק את השכר השעתי הנמוך של הדרכת הקבוצות לחישוב פדיון ימי מחלה וחופשה, וכך אנחנו מקופחים".
ארז סלע, עובד לשעבר בקריית הספורט שכיום מנהל תביעה נגד עיריית רעננה בבית דין לעבודה שהוגשה בשנת 2015, על פיצויים ועוגמת נפש, מספר כי גם הוא חווה טעויות בחישובי השכר בעקבות תעריפי עבודה שונים תחת חוזה אחד: "עבדתי בחוזה אחד עם כמה תעריפים", הוא מספר, "הייתי בא לעבודה והיו אומרים לי תחתים כרטיס בשיעורי אתלטיקה, אחר כך כרטיס לשחייה בקייטנות, אחר כך כרטיס למדריך חדר כושר. היו לי בעצם שישה תעריפי שכר שונים. בסוף שנת 2012 חליתי במחלת הנשיקה שבעקבותיה היו לי 56 ימי מחלה. ההנהלה עשתה לי את חישובי השכר לפי התעריף הנמוך בחוזה, 30 שקל לשעה כמדריך בחדר כושר, מה שלא משקף את השכר הממוצע שלי כלל. לאחר ויכוחים בלתי פוסקים עם מנהל קריית הספורט, פניתי למנהל בעיריית רעננה והוא נתן הוראה להעביר לי 12,000 שקלים פיצויים על טעות בחישוב". בכתב ההגנה לתביעתו של סלע נטען ע"י העירייה, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, וכי ההחלטה על סיום העסקתו נעשתה כדין ומשיקולים ענייניים ואמיתיים.
קריית הספורט. צילום: עזרא לוי
סלע מתלונן גם על הדרך בה סיימו את העסקתו בקריית הספורט. "שנה אחרי שפיצו אותי בכסף, המשכתי במשך תקופה לדרוש את הזכויות הסוציאליות גם לגבי ימי מחלה אחרים", הוא אומר, "ואז הזמינו אותי לשימוע מסיבות מופרכות כגון איחורים והיעדרויות שהוכחתי שהן לא נכונות. למרות זאת, לאחר השימוע סיימו את העסקתי רק כמדריך בחדר כושר, אבל השאירו אותי כעובד בכל שאר התפקידים בחוזה ולא נתנו לי משמרות בתפקידים אלה. נחשבתי לעובד בבריכה תחת חוזה, אבל לא נתנו לי שום אפשרות להרוויח כסף. לא פיטרו אותי, לא יכולתי לחתום אבטלה או לחפש עבודה. עד שהסתיים לי החוזה באוגוסט 2015 הייתי כשבוי".
גם א', עובד לשעבר בבריכה, מעלה טענות דומות. א' אף טוען שלאחר שדרש את זכויותיו מהנהלת קרית הספורט הוא חווה התנכלות מצידה. "משהו במשכורות לא היה נראה לי תקין, אז חישבתי אותן בעצמי והבנתי שלא משלמים לי את מה שמגיע לי", אומר א', "כשהתלוננתי בהנהלה, אמרו לי שאין שום בעיה וזה השכר שאני צריך לקבל. בשלב מסוים החלטתי לפנות להסתדרות במרוכז עם תלושי השכר ודו"חות השעות כדי לבדוק את העניין לעומק, וביקשתי מההנהלה את הדו"חות. אז התחילה התנכלות מצדם. פתאום קיבלתי מכתבים לתיק האישי שלי, לאחר שבמשך שלוש שנים לא קיבלתי מכתב אחד. הם אמרו לי שההתנהלות שלי מזיקה למנויים. לאחר שהסברתי פעמים רבות להנהלה שאני רק רוצה לבדוק אם מגיע לי כסף, הם, בסופו של דבר, העבירו לי את דו"חות השעות, ולאחר בדיקה של ההסתדרות נקבע שאני זכאי לסכום של למעלה משמונת אלפים שקל שלא שולמו לי על שעות נוספות. אף על פי שבפועל בהסתדרות נאמר לי שמגיע לי יותר, זה היה סוג של פשרה שבעל פה".
לטענת העובדים המתלוננים, המקור בטעויות של שיטת החישוב הוא שהחישוב נעשה על ידי מנהל קרית הספורט עצמו ולא על ידי חשבי שכר של העירייה. "בשיחות סגורות המנהל הודה שהוא מחשב את השכר", אומר ליסאי, "אבל זה לא סוד. חשבת ממחלקת שכר אמרה לי בפירוש שהיא לא מחשבת אלא מקבלת מהמנהל וממזכירתו מספרים ומקלידה את החישובים שהם עשו".
א' גם טוען ליחס מזלזל מצד ההנהלה ושעות עבודה ארוכות ללא הפסקה: "מצילי הבריכה ואני בתוכם היינו בפגישה עם מנהלת אגף הדרכה וכוח אדם במחלקת משאבי אנוש בעירייה, שם היא הגדירה מצילים כעובדי כפיים. עובד כפיים ע"פ חוק זכאי להפסקה של 45 דקות ביום של שש שעות עבודה ויותר. אבל לא היה כבוד לתנאים סוציאליים בסיסיים. לא יכולנו אפילו ללכת לשירותים. היינו צריכים להפקיר עמדת הצלה. קיבלתי תשובות מהמנהלים הישירים בסגנון "תשים חיתול", או "תשתין במים". לא היו הפסקות צהריים מסודרות. רק במקרים מסוימים, וגם אז נתבקשנו להביא איתנו אוכל מסוים כדי שנסיים מהר. סנדוויצ'ים לדוגמא. במידה והיה מישהו שיחליף אותך, הוא היה מחליף אותך לכמה דקות והיית מסיים בזריזות ומתחלף בחזרה. במידה ולא, הייתי נאלץ להפקיר את הבריכה ובמידה וחלילה קורה משהו אתה צריך לתת את הדין. היו מצבים שהייתי נאלץ להתאפק לשירותים מעל שעתיים".
לפני כחודשיים פנה ליסאי לחברת המועצה רחלי בן ארי סקעת וביקש את עזרתה בנושא. "העירייה אינה יכולה להתחמק מחובותיה בכל הנוגע לעובדים המועסקים בחצרה", אומרת בן ארי סקעת, "צריך שתהיה לעירייה אמת שירות ברורה שתעסוק גם בזכויות עובדים. זוהי תעודת עניות להנהלת העיר רעננה. מי שפועל בניגוד לחוק ושולל מעובדים את התנאים החוקיים שלו לא יכול לנהל עיר. במקום בו יש דין אחר למנהלים ודין אחר לעובדים הזוטרים זה מצביע על גישה שלא סופרת את העובדים הזוטרים העושים יום יום שעה שעה עבודה מסורה למען תושבי רעננה. אני מתכוונת לפעול בנושא עד למיצוי כל התנאים והזכויות שנשללו מהם".
רחלי בן ארי סקעת. צילום: פרטי
הישארו מחוברים לכל הסיפורים החמים ברעננה:
רוצים להישאר מעודכנים?
מעיריית רעננה נמסר: "עיריית רעננה מעסיקה את כלל עובדיה בהתאם לחוק ולחוקת העבודה, ובכלל זאת עובדים המועסקים בחוזה מדריך. העירייה מעמידה לרשות עובדיה את מלוא המידע הזמין אודות זכויותיהם הסוציאליות. רק לאחרונה קיימה מנהלת אגף משאבי אנוש מפגש ייעודי בנושא זה בהשתתפות העובדים והדרג המנהלי בקריית הספורט והנופש, בו הוצגו כל זכויותיהם ואף ניתנה אפשרות לפגישות ייעוץ פרטניות לכל עובד המעוניין בכך. העובד המדובר טופל בצורה מיטבית, כולל פגישות שקיים עם מנהלת משאבי האנוש ועם מנכ"לית העירייה, בהן קיבל התייחסות מלאה לכל שאלותיו".
רעננית לשעבר
ביזיון
גוגו
לא מבין למה עיריה צריכה לתחזק בריכה ?
גם ככה זה לא בחינם לתושבי העיר
ע
עושקים אותנו זה שיטתי.