כל חייה של רוני שקלים (26) היו קשורים למוזיקה. בתיכון היא לקחה חלק בקורסי כתיבה והלחנה. לאחר מכן התגייסה ללהקה צבאית, אחר כך המשיכה לאלבום בכורה שזכה להצלחה אותו הפיקו תמיר קליסקי (לשעבר להקת אתניקס) ואהרון קמיגרוב ולאחר מכן סיימה בהצטיינות תואר במוזיקה רב תחומית במכללה האקדמית קריית אונו.
חייה הצעירים אכן היו קו רציף של כיבושים שלא מביישים אף אמן המתחיל לתפוס תאוצה בסצנת הישראלית. אולם, לצד פיתוח קריירה כמוזיקאית מקצועית בארץ, רוני מצאה את הזמן והחלה בשנה שעברה להתנדב במרכז “שלווה” בירושלים, המרכז הלאומי לטיפול באנשים עם מוגבלויות, שם היא מלמדת ילדים פיתוח קול ומספרת על חוויה מדהימה בה היא זוכה להכיר ילדים יוצאי דופן שנכנסו לה ללב. “הגעתי למרכז שלווה דרך אבא שלי שחבר בעמותת הידידים של שלווה”, מספרת שקלים, “הוא אמר לי שיש בשלווה להקה של ילדים עם צרכים מיוחדים ושאני חייבת לראות אותם. הגעתי לראות אותם ובאותו הרגע תפסתי את שי, מנהל ההרכב ואת המנהל של שלווה, ואמרתי להם תקשיבו אני צריכה להשתקע פה, אני צריכה להיות פה”.
מה התפקיד שלך בלהקה?
"אני מגיעה פעם בשבועיים ואני עובדת עם הזמרים על טכניקהוכל מיני דברים שקשורים לפיתוח קול. מדי פעם אני גם מתחברת עם כל הלהקה, באה לראות חזרה שלהם לאיזו הופעה, והמנהל שלהם נותן לי יד חופשית אם יש לי איזו נקודה לשינוי או איזושהי הערה, באמת לבוא ולתת מה שאני יכולה".
מה תפס אותך שם?
"כולם ילדים עם צרכים מיוחדים שאני חושבת שהם יותר מוכשרים מאיתנו. הילדים האלו פורצים גבולות ועושים את כל מה שאנחנו לא היינו מעזים, והם אלה שעפים למעלה. למה? כי בא להם. יש שם שתי זמרות עיוורות מוכשרות בטירוף, והעיוורון לא מעניין אותן, הן טורפות את הבמה. זה מדהים אי אפשר שלא להתחבר רגשית לילדים שם. הם מדהימים אחד אחד. הם פותחים הכול, ובאהבה, ואתה מתחבר, אתה לא יכול שלא".
מהי החוויה הכי מרגשת שחווית שם?
"אחד המקרים שהכי נגעו בי היה כשדיברתי עם מי שאחראית על הילדים שעושה את זה כחלק משנת השירות שלה. היא עמדה עם דמעות בעיניים ואמרה לי, הם החברים הכי טובים שלי, הם יודעים איך להגיד לי את המילים הכי טובות בעולם. והיא פשוט עומדת שם ובוכה ואומרת איזה כיף שיש לי אנשים כאלה בחיים שלי. אני כשלעצמי אני יוצאת מחוזקת משם פי מיליון ממה שאני. אני חושבת שההתנדבות תורמת לי בפן האישי יותר מאשר לילדים. זה כיף, מרגיע להיות שם”.
את לפעמים נתקלת במבוכה או התנגדות?
“אלה ילדים שבסופו של דבר עברו הרבה בחיים שלהם ואסור לשכוח את זה, ולפעמים אתה צריך לעשות להם שיחת נראות של ‘תסתכל על עצמך ותראה מי אתה, וכמה אתה מוכשר ואתה לא צריך להצטער על שום דבר’. יצא לי לעשות את זה עם תלמידה שבהתחלה שהכרנו היא הייתה נורא מבוישת, ועמדה עצורה ממש על הבמה כמו בול עץ, ואמרתי לה תשתחררי, זה היופי, זה הכיף, תאהבי את מי שאת ואנשים יאהבו אותך חזרה, וזה הכי חשוב שיש. והיא משתחררת לאט לאט, זה קורה”.
צילום: עזרא לוי
רוני גדלה ברעננה, למדה במגמת מוזיקה בחטיבת אלון ובמגת תאטרון בתיכון אביב. לאחר שירות בלהקה צבאית, היא הוציאה את אלבום בכורה “ימין ושמאל”, שמכר למעלה מ-17 אלף עותקים והגיע למעמד של אלבום זהב והסינגלים שהיא שיחררה ליוטיוב הגיעו לעשרות אלפי צפיות. היא מגדירה את עצמה כאמנית פופ רוק ישראלי, ומוסיפה שהיא נוטה כיום יותר לכיוון האתני בפופ.
מתי הבנת שמוזיקה היא התשוקה שלך?
“גיליתי את האהבה למוזיקה סביב גיל 10, הייתי מאוהבת בלהקת הבנים אן סינק. את האמת שעד היום אני זוכרת את המילים לשירים שלהם. לאחר מכן הגעתי למגמת מוזיקה בחטיבת אלון והמורה שלי שם, תמיר חיטמן, אמר לי ‘טוב יאללה בואי נשיר’. אמרתי לו ‘לא קורה, אני לא שרה’. מפה לשם הוא הכריח אותי להגיע אליו לשיעורי פיתוח קול ולקח אותי הכי רחוק שהוא יכול, ואני זוכרת לו את זה באהבה”. דרך תמיר הכירה שקלים את אחיו אוהד, שניהם אחיינים של הפזמונאי עוזי חיטמן ז”ל. אחרי שנה בערך שלמדתי אצל תמיר הוא אמר לי שאחיו עושה סדנת כתיבה והלחנה, ושהוא רוצה שאלך לשם. עשיתי אודישן מול אוהד והייתי אצלו בהרכב משהו כמו חמש שנים. הרבה מהשירים של האלבום הראשון נכתבו אצלו בסדנאות ההלחנה. הרבה ממי שאני כמוזיקאית וכמורה, אני חייבת לו. נוצר בינינו קשר טוב אפילו הייתי בחתונה שלו”.
את מרגישה שאפשר להתפרנס כיום ממוזיקה בארץ?
“אני לא יודעת אם אפשר להתפרנס ממוזיקה בתור מישהו שנמצא בפרונט, בכבוד. אני חושבת שאפשר להתפרנס ממוזיקה שאתה נותן מעצמך לאחרים, ונותן מהידע שלך, ממה שלמדת והשכלת המון שנים. תחום ההופעות והפרונט הוא תחום נורא קשה בארץ. הלוואי והייתי יכולה לעסוק בזה כל החיים שלי. אתה מבין אבל שבשביל לתת לעצמך יותר אתה צריך גם לתת לאחרים. אני משחקת על שני העולמות. עכשיו כשאני יודעת שיותר קל לי לתמוך בעצמי בפרונט כלכלית, יותר נוח לי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
איזה תוצאות ראית מהאלבום הראשון?
“שחררתי חמישה סינגלים לרדיו מהאלבום, התחלתי לעבוד עלאלבום שני אחרי זה, ובאיזשהו שלב אמרתי לעצמי רגע סטופ, צריך להתפקס. אז כרגע אני בתקופת העצירה לפני האלבום השני”.
איך את מסבירה את זה שאת אמנית שהוציאה אלבום זהב, ועדיין לא התפוצצה בפלייליסטים ופרצה החוצה?
“בכל התחנות האזוריות נכנסתי לפלייליסטים. גלגל”צ לא רצו לקבל אותי וזה בסדר. אני שומרת על יחסים טובים, אולי מתישהו כן יידלק להם עליי. בפייסבוק, המון חברים ששונים את השיר. האלבום הזה בעיקר התגלגל מפה לאוזן. הייתי נוסעת ברכב ופתאום שומעת את האלבום שלי מתנגן אצל מישהו. הייתי אומרת את השם לאנשים והם היו אומרים לי ‘יו זה נורא מוכר לי השם הזה’. אני עדיין לא מרגישה את הפרסום, ואני תמיד אומרת את זה שאני יודעת שאלבום ראשון לא נועד להתפוצץ. מבחינתי אלבום ראשון זה לזרוע זרעים באדמה. עשיתי פאוזה בינתיים עם האלבום השני שלי כי לא רציתי להתפזר. באלבום הראשון נתתי לאנשים קצת להשפיע עליי על המוזיקה שלי, על מה שאני באמת מרגישה שאני רוצה להוציא, איזו חותמת אני רוצה להטביע על המוזיקה שלי”.
היית רוצה את ההכרה הזאת? להתפרסם?
“אני לא יודעת אם אני מכוונת להתפרסם כאישיות כמו שאני מכוונת לפרסום של שירים שלי. אני לא יודעת עד כמה מעניין אותי שכולם ידעו מי זאת רוני שקלים. מעניין אותי שכולם ידעו מה הם השירים שלי ושכל אחד יימצא נחמה או רגע של שקט בשירים שלי”.
הישארו מחוברים לכל הסיפורים החמים ברעננה:
תגובות