“אבא שלי עלה לארץ כי הוא רצה בן שיהיה מלח הארץ". סיפורו של סמ"ר ליאור קלי

לפני כשנתיים, בזמן שהוא נמצא בפעילות צבאית ביהודה ושומרון, קיבל סמ”ר ליאור קלי (21) בשורה קשה, מפקדיו הודיעו לו שאביו עבר התקף לב. הוא עלה מיד על הסעה לבית החולים מאיר וקיבל טלפון מאחותו שסיפרה לו שאביהם נפטר. “היינו בפעילות בחטמ”ר בנימין כשאחותי התקשרה אלי אבל לא סיפרה לי בדיוק מה קורה”, מספר קלי, “אחר כך היא התקשרה לקצין שלי והעלו אותי על הסעה לבית חולים מאיר. כשעליתי על ההסעה אחותי התקשרה אלי והודיעה לי שאבא נפטר. זה היה פתאומי, אף אחד לא צפה את זה”.

ליאור-קלי-והוריו. צילום: דובר צהל

לאחר מותו של אביו לקח קלי חופשה של חודש מהשירות הצבאי. כשהוא חזר לצבא הציעו לו בצה”ל לעבור תפקיד ולא לחזור להיות לוחם אך הוא לא וויתר. “נתנו לי חופשה מיוחדת של חודש”, הוא אומר, “הייתי בבית ועזרתי לאמא שלי בתור הגבר היחידי במשפחה. כשחזרתי שאלו אותי אם אני רוצה לרדת מהלוחמה ואמרתי להם שאין מצב כי זו הסיבה שאבא שלי עלה לארץ. אני יודע שאבא שלי היה מתעצבן אם הייתי מחליט לרדת מהלוחמה, הוא היה מאוד גאה בזה שאני לוחם. אבא שלי עלה לארץ כי הוא רצה שיולד לו בן שיהיה מלח הארץ, הצליח לו”.
בשנת 1994 עלתה משפחתו של קלי מהודו לרעננה בעקבות רצונו של אביו לגדל את ילדיו על המורשת היהודית והישראלית. כשנתיים אחרי שהגיעו לארץ, נולד ליאור, הבן הבכור במשפחה. “אבא שלי היה מאוד ציוני”, מספר קלי, “אנחנו לא משפחה דתית אבל הדת הייתה נושא מאוד חשוב, הוא רצה שהיהדות תהיה חלק משמעותי מהמשפחה. אנחנו מסורתיים מאוד, המסורת מתבטאת בצורות רבות כמו גם התרבות ההודית, אנו אוכלים מאכלים הודיים לצד חגיגת חגים כמו המימונה, בה אנו מכינים אוכל הודי מסורתי במקום המופלטות והעוגות”.
מה לדעתך גרם להורים שלך לעלות לארץ?
“אבא שלי סיפר לי שפעם אחת הוא חלם שאבא שלו עלה לו בחלום ואמר לו לעלות לארץ כי מחכה לו שם בן. ובאמת אחרי פחות משנתיים אני נולדתי בארץ. הוא מאוד רצה בן שימשיך את שם המשפחה. הם עלו לארץ ישר לרעננה והיו במרכז קליטה במשך שנתיים. ההורים שלי קיבלו המלצה מדודים שלי שכבר עלו לארץ שרעננה היא עיר מודרנית ומתפתחת ושאנשים יודעים אנגלית טוב ושיהיה פה יותר קל להתאקלם. האמת שעד שאבא שלי נפטר הוא לא למד עברית. זה היה מצחיק שהייתי הולך איתו לקניות והרבה פעמים הייתי צריך לתרגם אותו. אמא שלי למדה עוד בהודו בבית ספר יהודי אז היה לה יותר קל ללמוד”.
בשנת 2014 התגייס קלי לגדוד האיסוף הקרבי שנמצא באיו״ש וכבר כמעט שלוש שנים מהווה חלק מכוח הביטחון השותף באזור. קלי תמיד רצה להתגייס לקרבי ובעקבות מבצע ״צוק איתן״ החליט לוותר על שנת השירות בכדי להתגייס באופן מיידי. “התמיינתי לשנת שירות בניו ג’רזי כי רציתי לעשות פעילויות נוער בקהילה היהודית שם”, מספר קלי, “זה היה בדיוק בתקופה של מבצע צוק איתן והיו אזעקות שהגיעו גם לרעננה. בגלל זה החלטתי לוותר על שנת השירות ולהתגייס. אמרתי לעצמי שלאור המצב עדיף שאני אשאר פה בארץ ואתרום. קיבלתי שיבוץ לאיסוף קרבי והתחלתי את הטירונות שם ונפצעתי בברך. בעקבות הפציעה רצו להוריד אותי מהלוחמה ואחרי הרבה מלחמות שלי לא עשו את זה. היה לי חשוב לחזור, אמרתי שאין מצב שאני מוותר לעצמי. עליתי לקו והגעתי למחנה עופר באיו”ש. שמו אותי בצוות הכי טוב ככה שנכנסתי לנעליים גדולות”.
עוד שבועיים קלי יוצא לחופשת שחרור והוא מתכנן מיד להתחיל לעבוד. “זה נחמד אבל זה גם עצוב ומוזר”, הוא אומר, “אני בן אדם שמתכנן ויודע הכל. קודם כל איך שאני יוצא לחופשה אני הולך לעבוד בעיריית רעננה בתור רכז נוער. אני הולך לייעץ לילדים ונוער בסיכון, להיות שם בשבילם, לשמוע אותם, לדבר איתם, לתת להם עצות לגיוס ולהיות מתווך בין הנוער לבין העירייה. אחרי זה אני רוצה לעשות טיול עם שני חברים שלי לדרום אמריקה”.
ולא תיסע כמו המון צעירים בגילך לטיול ארוך בהודו?
“האמת שלנסוע להודו עבורי זה טיול יותר מעמיק. מומביי היא עיר של משהו כמו 22 מליון איש. הקהילה היהודית שם היא משהו כמו 3,000 יהודים כשכל אחד מכיר אחד את השני. רוח הציונות שלהם מאוד חזקה, ישנם פיוטים ושירים הודיים מסורתיים. המשפחה שלי סיפרה שבהודו הייתה יותר התרגשות מכל חג, היה יותר הכנות וכל הקהילה הייתה בתוך האווירה של החג וכולם היו שרים ורוקדים. עד היום המשפחה שמחה שעלו לישראל ואנחנו בקשר עם קהילה מהודו שעלתה לישראל. עוד לא יצא לי להיות שם כי תמיד הייתי בלימודים ועסוק. גם הטיסה היא יקרה אז תמיד נסעו מהמשפחה שני אנשים לבקר ואני הייתי עסוק בלימודים ובבגרויות. אני רוצה ללמוד פוליטיקה וממשל ולהתעסק בתחום. אני רוצה להיכנס למשרד החוץ ובסוף השאיפה הגדולה שלי היא להיות בשגרירות ישראלית בחו”ל”.
קלי כאמור נולד ברעננה, הוא למד בתיכון מטרו ווסט והיה פעיל בתנועת הנוער “כנפיים של קרמבו” בעיר. “הייתי פעיל בתנועת הנוער במשך ארבע שנים”, הוא אומר , “הרעיון של כנפיים של קרמבו הוא לתת מענה לילדים עם צרכים מיוחדים שאין להם פעילויות אחר הצהריים. זה ממש כמו פעולה בצופים רק שעושים להם פעילויות מונגשות ומנסים להחדיר בהם ערכים. בתיכון גם הייתי חלק ממשלחת לחילופי נוער בגרמניה ופולין. התארחתי אצל נער פולני והסברתי לו על המדינה ועל היהדות. ממש ישבתי עם אמא שלו עם אטלס והסברתי לה על הגבולות. אחר כך הוא גם התארח אצלי פה בישראל”.
קלי מספר שאת הילדות שלו ברעננה הוא זוכר לטובה. “ממש אהבתי את הילדות שלי פה. אמנם המצב הכלכלי שלנו לא תמיד היה אידיאלי אבל תמיד היו לי חוגים ותמיד היו לי חברים. אני מאוד אוהב את בתי הספר שלי וכשאני רואה את המחנכות שלי מהיסודי, מהחטיבה ומהתיכון זה נחמד”.