יש האומרים שיצר האדם רע מנעוריו. התיאוריה הזו מתכתשת עם תאוריות הפוכות לה, כמו גם עם תאוריות המייחסות את הרוע לסבל האנושי, שמוציא מאתנו דברים רעים. כך או כך, קוביות השוקולד הרבות שמפוזרות מזה כשבועיים חדשות לבקרים במדשאות שליד עיריית רעננה, הם מעשה מייצג לרוע האנושי. אז מה הבעיה, בעצם? השוקולד, מרעיל כלבים וחתולים. לפי אתר בית החולים הוטרינרי בכפר הירוק, שוקולד מכיל פולי קקאו המכילים משפחת חומרים הקרויים מתיל-קסנטינים. בין החומרים קיימים מרכיבים שונים כדוגמת תאוברומין וקפאין אשר מגרים את מערכת העצבים של בני משפחת הכלביים ועלולים לגרום להם להרעלה חריפה. הכל תלוי כמובן. בין התסמינים להרעלה, ניתן למצוא הקאות ושלשולים, שתיית יתר (ולעיתים השתנה מרובה ותכופה), חוסר מנוחה והיפראקטיביות, נשימה כבדה ומואצת, עלייה בדופק והפרעות בקצב הלב, רעד שרירים ואח”כ נוקשות שרירים, עוויתות עד כדי מוות. ככה, עד כדי מוות. נכון שהכל תלוי בריכוז החומרים הפעילים בשוקולד, בכמות שאכל/ה הכלב/ה ובמשקל הכלב/ה ביחס לכמות שנאכלה. אבל בואו נדבר רגע על העיקרון. קמ/ה בן/בת אדם בבוקר, ואומר/ת לעצמו/ה: “היום אנסה להרעיל למוות כלבים”. נשמע לכם/ן הגיוני? לי לא, לרובכם/ן לא, אבל מסתובבים בינינו כאלו שחושבים שזה ממש סבבה. עובדה, הם מפזרים שוקולד (לא קובייה פה ושם, אלא בשיטתיות) במדשאות אליהן מגיעים/ות בעלי/ות הכלבים. מה שיש לי לומר לא/נשים הרעים/ות הללו, זה שאני מאחלת להם/ן, שעלות השוקולד תחסר להם/ן לתרופות.
אף פועל עוד לא מת (טפו טפו טפו) בבניין שמול חלון חדר השינה שלי. ברולטה הרוסית הזו, של חיי הפועלים, יש מצב שהבניין הספציפי הזה יסתיים בטוב. לא בזכות היזם והקבלן ומנהל העבודה, לא בזכות משרד העבודה ולא בזכות מחלקת ההנדסה העירייה, שבחוצפתה אף כתבה לי למול התמונות של פועלים תלויים על בלימה מקומה שישית ועל פיגומים לא תקניים בעליל, שהם לא מוצאים שום בעיה בטיחותית המסכנת את הפועלים. לכמה פועלים אחרים במקומות אחרים, לא שיחק ככה המזל. בצר לי, אני פונה אליכם/ן, שגרים בתוך וסביב אתרי בנייה כאלו: אל תוותרו לקבלנים, נג’סו לעירייה, כתבו וטלפנו למשרד העבודה. כי אם לנו לא יהיה חשוב למנוע את המוות המיותר הבא, כל הגופים הללו ימשיכו לעשות כלום. עושה רושם שחיי הפועלים מעניינים אותם כשלג דאשתקד. אז תפקחו עין ביקורתית על הבניינים בסביבתכם/ן, ודווחו.
השבוע פסק בית המשפט העליון, שאשה יכולה לאבד את זכויות הקניין שלה ברכוש המשותף משום ש”בגדה בבעלה”, כלומר ניהלה מערכת יחסים עם אחר לאחר שהיא ובעלה נפרדו. לכאורה, מקריאת פסק הדין עולה שקיימים סעדים נוספים שקיבל כאן הגבר, בגין רכוש שהיה בבעלותו בטרם נישא לאישה וחי איתה שלושה עשורים, אולם עצם הגיבוי המלא שנתן בית המשפט לבית הדין הרבני הגדול, הינו גיבוי לנישואי קניין, בו האישה היא קניינו של הגבר וזכויותיה אינן שוות. היינו, הגבר – לאחר שנפרדו – יוכל לנהל מערכת יחסים מינית עם אחרת בטרם קבלת הגט, ואין לגביו “דין סוררת”. הוא לא ייחשב בוגד וזכויותיו הקנייניות ברכוש המשותף לא תפגענה. פסק הדין הזה, מסמל עידן חדש, שבו נמחקים אחד אחרי השנייה – בזכותה (המפוקפקת) של שרת המשפטים איילת שקד ומינוייה השנויים במחלוקת – כל ההישגים שהשיגו נשים בשלושת העשורים האחרונים. למשל – השופט שטיין, שישב בדין, הוא שופט מזן השופטים שאוהב גם מנהיג רגרסיבי אחר – טראמפ – למנות. ואכן, שקד ייבאה אותו מארה”ב במיוחד על מנת לעבות את סגל שופטי העליון בשופטים שמרניים, באצטלה ליברלית. מסוג הליברליזם, שיכול להפיק תחת ידו פסק דין האומר כי “אינו מתערב בהחלטה של ערכאה שיפוטית אחרת”, למרות שהוא יודע שמדובר בדין דתי שאינו שוויוני ואינו פוסק בהלימה לספר החוקים הישראלי ולחוקי יסוד העוסקים בזכויות הפרט ובשוויון. ככה, טבל שטיין ושרץ בידו: גם לא פסק, וגם נתן לגיטימציה לבית דין ששנאת נשים ופגיעה שיטתית בהן ובזכויותיהן – היא לחם חוקו. כל אישה וגבר שקוראים את מה שאני כותבת כאן, ראוי שיזכרו זאת בדרך לקלפי בבחירות הארציות הקרובות. בחירה בליכוד, בבית היהודי, במפלגות החרדיות ובמפלגות שמרניות שהתפצלו מכל אלו, מכל סיבה טובה שתעלו בדעתכם/ן, תהיה עבור החברה הישראלית בבחינת “הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות”. היום זו אישה עלומה שאנחנו לא מכירות/ים, מחר – קרבן השלטון הרגרסיבי הזה תהינה אנחנו.
חנה בית הלחמי
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
ליברליזם חולני
מי שהפר הסכם הפרה יסודית לא יכול לצפות לתמורה שההסכם מקנה.
ישי מבית לחם
מי שקורא את המאמר המסולף שלך מבין באמת עד כמה לב האדם רע מנעוריו. אבל הרוע לא נמצא אצל אחרים אלא אצלך.
מה קראנו במאמר איחולים רעים לאנשים. ללכלך על חצי מדינה. את אשה קטנה מלאה ברוע