הלכה לעולמה המשוררת הרעננית פזית בן חורין אלעזר

אמש הובאה למנוחות המשוררת הרעננית פזית בן חורין אלעזר ז"ל, שנפטרה בגיל 55 ביום שני האחרון אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן.

פזית ז"ל התראיינה ל"צומת השרון" לפני שלושה חודשים, בראיון משותף לצד אלון מאיר, מוזיקאי מכפר סבא שהלחין את שירה "לא שושן", שיר שמספר על שעותיו האחרונות של האדם. השניים נפגשו לפני כשלוש שנים, כאשר פזית חיפשה אחר מלחינים לשיריה. בין השניים נוצר שיתוף פעולה, ולפני מספר חודשים פרסם מאיר את השיר המולחן, עוד לפני שידע על מחלתה של פזית, שאובחנה בסרטן ריאות מתקדם בשנה שעברה.

אמש, בבית העלמין שבכפר נחמן ברעננה, ניגן מאיר את השיר בלוויתה של פזית. "ברגע שהיא קיבלה את השיר ממני, היא אמרה לי 'זה השיר שינוגן אחרי מותי'", מספר מאיר, "היה לנו חיבור על טבעי. השיר חיבר בינינו"

הראיון המשותף אתכם היה לפני שלושה חודשים. מה קרה איתה מאז?

"מאז שהוצאנו את הכתבה, היא המשיכה להילחם במחלה. כל הזמן בדקתי מה קורה איתה ושאלתי מה שלומה. לפעמים שמעתי תשובות 'אני אופטימית, אני נלחמת' ולפעמים שמעתי 'שהטיפולים לא עובדים'. היא מאוד רצתה שהשיר יצליח. היא נורא רצתה לדבר על השיר ולספר עליו. היה לה מסר להעביר בשיר, היא נורא אמיצה. מדברת על הפחד וההתמודדות. מספרת על הזמן שלא חוזר.

"את הבית הראשון לא הצלחתי אפילו להוציא מהגרון". אלון מאיר. צילום עזרא לוי

"ביום שני האחרון היא נפטרה, והבת שלה יצרה איתי קשר. היא ביקשה ממני להגיע ולנגן את השיר בלוויה. פזית אמרה לי פעמים רבות וגם לבת שלה שזה מה שהיא רוצה אחרי פטירתה. זו הייתה זכות ענקית, כבוד ענק. התרגשות שמלווה בעצב וצער עמוק. זה מסוג הבקשות שאתה לא מהסס בהן לרגע. היה מאוד קשה, את הבית הראשון לא הצלחתי אפילו להוציא מהגרון. המשפחה הצטרפה אליי בשירה. זה היה נורא חזק ועוצמתי. זה משהו שאני לא אשכח בחיים. עד עכשיו, כל פעם שניגנתי אותו בהופעות הקדשתי אותו לפזית. ועכשיו יש לזה אפילו משמעות חזקה יותר. היא משוררת – והיא השאירה אחריה אמנות, יצירה. כל אמן רוצה להשאיר אחריו משהו שינוגן וייזכר, והיא הצליחה"

“זו הבעת תקווה", אמרה פזית ז"ל בראיון דאז על מילות השיר "לא שושן", "שבעתיד שכשאביט אחורה ברטרו-ספקטיבה, אהיה מסופקת מהדרך עצמה ולאן שהביאה אותי, לאן שהגעתי בסופה”.

לא שושן / פזית בן-חורין אלעזר
לא שושן אבל פרחתי,
לא ציפור אבל ריחפתי,
מתחתי גבול
עד קצה גופי ועצביי.
אני נפעם מהניעה לא מרפה
להכיר אם כל דרך
מלעבור שנים.
רק שיעצור זמני מלכת,
והשקט יהסס את צעדיי
אדע כי באתי מוכן.
רק שיעצור זמני מלכת
והשקט יהסס את צעדיי
אל מנוחתי האחרונה.