"יורקים על יהודים, מרביצים להם. השנאה בצרפת קשה, אי אפשר לחיות שם"

האנטישמיות בצרפת, שהולכת ומתגברת בשנים האחרונות, הגיעה החודש לשיא חדש: התקפת אנשי רוח יהודים, כיתובים אנטישמיים על חנויות של יהודים והשחתתן של עשרות מצבות בבית עלמין יהודי במזרח צרפת. על פי הנתונים, בין שנת 2017 ל-2018 מספר התקריות האנטישמיות שנרשמו כמעט הוכפל. בעקבות גל האנטישמיות, עשרות אלפי צרפתים יצאו אמש לרחובות כדי להפגין בהמוניהם.

בתגובה לאירועים האחרונים בצרפת, שמענו מה מרגישים שלושה רעננים שנולדו בצרפת ובחרו לעלות לישראל. הם מספרים שהאנטישמיות תמיד הייתה קיימת, ואם פעם הייתה מרימה את ראשה רק מכיוון תנועות הימין הקיצוניות, הרי שהיום ניתן לראותה כחלק אינטגרלי מהחברה הצרפתית כולה.

"יש הוראות מהרבנים, לא ללכת ברחוב עם כיפה"

לורן עייאש. צילום יאיר גרזון

לורן עייאש בן ה-48, עלה מצרפת לפני 22 שנה לרעננה. כיום הוא מכהן כחבר מועצת העיר רעננה בסיעת הרשימה הדתית המאוחדת. "יש לי המון משפחה וחברים שנשארו בצרפת", מספר עייאש, "אני נוסע לשם בערך ארבע פעמים בשנה. המצב שרואים בטלוויזיה לא חדש לי, הוא כבר נמשך המון זמן. האיום האנטישמי הוא לא כמו פעם. אם פעם האנטישמיות הייתה מגיעה מהימין הקיצוני, היום היא מגיעה מהמוסלמים ומרוב האוכלוסיה עצמה. יש אחוז מאוד גבוה של פליטים מצפון אפריקה שמגיעים לצרפת. התקשורת מפחדת לדבר כנגד התופעה, לקרוא לילד בשמו".

יש לך קרובי משפחה או חברים שסבלו מאלימות?

"כמובן. אלימות פיזית, מילולית. תקפו קרובי משפחה שלי ברחוב. היום לחברי הקהילה היהודית יש הוראות מהרבנים, לא ללכת ברחוב עם כיפה. זה מסוכן. הם הולכים עם כובע במקום. הם רק רוצים לחיות בשקט. כשאני עזבתי את צרפת היו ניצנים של אנטישמיות, 'יהודי מסריח' פה ושם, אבל מעולם המצב לא היה גרוע כל כך. עכשיו האנטישמים הצליחו לעלות על הגל של מחאת האפודים הצהובים, שבכלל התחילה כמחאה כנגד יוקר המחיה. אם תשמע את הקריאות של חלקם במהלך ההפגנות, הם אומרים שהיהודים שולטים בבנקים ועל הכסף, ושהם גורמים לכל הבעיות. זה דברים חמורים ששמעו טרום מלחמת העולם השנייה. הייתי שמח אם ישראל הייתה מעודדת יותר עליה משם, כי בישראל מאוד קשה לחיות ועולים רבים מצרפת מעדיפים לעזוב לקנדה או ארצות הברית".

"סבתא של חברה שלי נרצחה בביתה בפריז בדם קר"

רשל טויטו. צילום פרטי

רשל טוויטו בת ה-27, יועצת פוליטית במקצועה, עלתה מצרפת בגיל 9 לרעננה. "אני אישית כילדה לא חוויתי אנטישמיות, אבל אבא שלי כן. זאת אחת הסיבות  לעזיבה שלנו. אבא שלי היה בזמנו מוכר בדים בשוק וכל הזמן התנכלו לו. הוא צפה שזה ילך ויחמיר ואז עלינו לארץ".

מה הקרובים והחברים שעדיין גרים שם מספרים על המצב?

"אלה שנמצאים שם יש להם ממש אלצהיימר נקודתי. כשהם חווים גזענות ואנטישמיות בקהילה שלא נוגעת בהם באופן אישי, הם לוקחים את זה קשה אבל שוכחים אחרי רגע. רק אם זה נוגע בהם בצורה אישית, הם עוזבים. יש לי דוד שמעולם לא חשב לעלות לארץ לפני כמה שנים. הבת שלו הותקפה באלימות בפריז, והם החליטו לעלות לארץ לפני כחמש שנים. אני חושבת שהמצב לא מפתיע, לצערי הרב. זה משהו שקיים כבר הרבה שנים, אבל זה יוצא החוצה בתקופה האחרונה. זה משהו שמתבשל כבר משנות ה-80. אנחנו היהודים תמיד השעיר לעזאזל. אנחנו הראשונים שמותקפים. סבתא של חברה שלי נרצחה בביתה בפריז בדם קר על ידי שכן מוסלמי".

מהי הסיבה לדעתך להתגברות האנטישמיות?

"צרפת משלמת מחיר כבד על המדיניות הקולוניאליסטית שלה ועל זה שפתחה את שעריה לילידי צפון אפריקה. המוסלמים, בניגוד ליהודים שהיגרו לצרפת ועשו הכל כדי להשתלב, לא רוצים להיטמע בחברה. הם מנצלים את המערכת החברתית של צרפת ולגרום לכך שצרפת תשנה את אופיה. תמיד הייתה אנטישמיות בצרפת, כבר מאז פרשת דרייפוס. תשלב לזה את האוכלוסיה המוסלמית שלא מפחדת להתנכל ליהודים, את המצב החברתי הלוחץ, ותקבל חבית נפץ. עצוב לראות את חוסר התגובה מצד היהודים. לא רואים אותם עולים לארץ בהמוניהם".

"יורקים שם על יהודים, מרביצים להם"

לורנט אביד. צילום פרטי

לורנט אביד בן ה-50, עלה מצרפת לפני 31 שנים. אביד הוא בעל חברת בדיקת תוכנה שנמצאת בצרפת, ולכן הוא נע בשנים האחרונות על ציר ישראל-צרפת, ומבלה בצרפת מספר ימים בכל חודש. הוא מספר כי בשנים האחרונות הוא לא יכול להעסיק יהודים בחברתו. "הלקוחות שלנו שם הם לא כל כך חברותיים עם הישראליים ועם היהודים", מספר, "היום הם עובדים רק עם מקומיים, לא יהודים. הלקוחות שלי הפסיקו להגיב טוב ליהודים".

אתה מרגיש את האנטישמיות כשאתה מגיע לשם בכל חודש?

"פה אני מתפלל ולומד תורה כל יום. כשאני מגיע לשדה אני מוריד את הכיפה – זה הופך להיות בעייתי מאוד להסתובב שמה עם כיפה. יש שינוי מאוד דרסטי במחשבה של האנשים ובגילויי האנטישמיות. רוב החברים שלי כשגדלתי לא היו יהודים, לא הייתה את ההפרדה הזאת. אני גדלתי עם מהגרים לא יהודים, והייתה אחדות בינינו. פעם, גילויי אנטישמיות היו רק מהימין הצרפתי. היום יש חברות שבפירוש אומרים שהם לא רוצים להעסיק יהודים. כיום, השנאה היא עמוקה הרבה יותר וממסדית. יש סטיגמות ודעות קדומות מאוד קשות ולא נכונות על יהודים. רוב המשפחה הקרובה שלי הגיעו לפה בעקבות האנטשימיות – אי אפשר לשרוד שם. יורקים שם על יהודים, מרביצים להם, משחיתים להם את הרכבים. השנאה היום יומית קשה יותר מהמקרים החד פעמיים. מצד הממשלה יש אזלת יד – אין גינוי כלפי האנטישמיות. עכשיו, מה שקורה ברחובות, זו הפעם הראשונה שהממשלה מבינה כמה המצב קשה".

הפגנת האפודים בצרפת. צילום BENOIT TESSIER/רויטרס

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה