ליגת "רעננט" פותחת עונה: "זה הרבה יותר מספורט, זה משהו שמחבר בינינו"

ליגה משלהן: נשים רבות ברעננה כבר מכירות את ליגת "רעננט", ונתקלו בה ובמשחקיה הרבים בעשור האחרון. אם עוד לא שמעתם עליה, מדובר בליגת הכדורשת המקומית, הכוללת לא פחות מ-19 קבוצות מקומיות ו-250 שחקניות. בכל יום חמישי, מתקיימים משחקי הליגה באולם הספורט של תיכון "אביב", והשנה נפתחת העונה ה-12 של הליגה. כל 19 הקבוצות, ותיקות וחדשות, משחקות לכל האורך העונה בכל שבוע, מלבד ערב אחד בעונה. יש שני דירוגים בליגה: "רעננה טופ" שכוללת 9 קבוצות, ו-"רעננט" שכוללת 10 קבוצות. בתום כל עונה, שתי הקבוצות המובילות מ-"רעננט" עולות ל-"רעננה טופ", והקבוצה החלשה ביותר שסיימה עם הניקוד הנמוך ביותר ב-"רעננה טופ", יורדת ל-"רעננט".

"רעננט זאת ליגה מיוחדת", מספרת יעלה מרינברג, חברת הנהלה, מאמנת ושחקנית בליגה, "אנחנו תחת המטריה של איגוד הכדורשת הארצי, אך אנחנו משחקים בליגה מקומית. כבר 12 שנים שאנחנו מקימות קבוצות חדשות, וכל הזמן מגייסות עוד ועוד אמהות ונשים צעירות לליגה. ניתן להתקבל לליגה מגיל 28 ומעלה, ואני שמחה להגיד שיש לנו שחקניות חובבניות, ויש כאלו שמשחקות בליגה הלאומית ובליגת העל".

שחקניות "רעננט". צילום: רוני זיו

כמה נפוצות ליגות מקומיות בענף הספורט הזה?

"רעננה היא העיר הראשונה בארץ שהקימה ליגה מקומית בפורמט הזה. כבר פנו אלינו מספר ערים, ועזרנו להן להקים ליגות מקומיות משלהן. השנה לדוגמא, קדימה-צורן פנו אלינו כדי שנעזור להם והם אכן הקימו ליגה של 9 קבוצות, והשנה אנחנו נארח אותן למספר משחקים כמחווה בין הליגות המקומיות".

איך אתן מממנות את הליגה?

"בכל שנה אנחנו מחפשות ספונסרים מקומיים. השנה, פיזיותרפיסט ובית מרקחת מקומי נותנים לנו חסות. יש כמובן תמיכה עירונית מהעירייה. אנחנו משלמות על זה כמו חוג, ואנחנו מקבלות דברים כמו אולמות לאימונים במחיר מוזל".

"את לא חייבת להיות ספורטאית מצטיינת"

מלבד הפעילות הגופנית והכושר, מאות השחקניות בליגה זוכות גם בהרגשה של קהילתיות. ככוח לא מבוטל, הליגה פועלת לא פעם להרים פרויקטים חברתיים ולתרום לקהילה, בפעילות התנדבותית. "בכל שנה יש לנו אג'נדה חברתית קהילתית אחרת", מספרת יעלה, "שנה אחת, קנינו ציוד בית ספרי למשפחות נזקקות. בפעם אחרת, בעזרת מכירת עוגות, אספנו כספים כדי להוציא תלמידים ממשפחות קשות יום לפולין. בכל שנה אנחנו יושבות, כל הרכזות של הקבוצות, וחושבות איזו אג'נדה לאמץ. בשנה שעברה עזרנו לניצולי שואה שחיים בעיר בעזרת איסוף תרומות. השנה, האג'נדה שלנו היא אג'נדה ירוקה, לחיים עם פחות ניילונים ושימוש מופחת בפסולת לא מתכלה. בתחילת השנה חילקנו לבנות הליגה שקיות רב שימושיות, שניתנו לנו כתרומה. בהמשך נראה איזה פרויקטים אנחנו יכולות להרים כדי לתרום לסביבה ולפעול בנושא".

משחקים בטורניר "רעננט". צילום רוני זיו

מה מושך נשים בליגה? בספורט עצמו?

"קודם כל, אנחנו עובדות מאוד קשה במהלך הקיץ, בהתנדבות, לגייס בנות, להביא אותן. אנחנו ניגשות לשכונות החדשות ומארגנות בפארקים משחקים חופשיים כדי למשוך שחקניות פוטנציאליות, ואז עובדות כדי למשוך את הבנות מהפארק לליגה. גם כמובן יש בנות שמגיעות מפה לאוזן. כשבאים למשחקים, ורואים שם 250 בנות שמגיעות לאולם, מחכות למשחק שלהן, מדברות עם כל הנשים האחרות, מבינים שיש שם נטוורקינג בלתי רגיל. אם מישהי צריכה פסיכולוגית, נטורופתית, כל בעלת מקצוע שהיא או עזרה בכל תחום, היא מקבלת אותה מחבורת הקבוצה או הליגה. זה הרבה יותר מספורט, זה משהו שמחבר בינינו. כבר אין הרגשה של קהילתיות בערים, והליגה נותן את המענה הזה".

רוב השחקניות שמגיעות באות מרקע ספורטיבי?

"לא, את לא חייבת להיות ספורטאית מצטיינת. יש בליגה ספורטאיות עבר, יש כאלו שמשחקות בליגה לאומית וליגת על, ויש שם נשים בעודף משקל, נשים שלא עסקו בספורט מעולם, שמוצאות תפקיד על המגרש".

מה צופן העתיד לליגה?

"כמובן שנמשיך לנסות לגייס כמה שיותר נשים. אני חושבת שזה נורא חשוב לדור העתיד. ברגע שאמא אוכלת בריא ועושה ספורט, אז גם הילדים הופכים להיות כאלה. הם מגיעים למגרש, הם מעודדים את האמהות. יש בארץ הרבה עידוד ספורט באופן שלילי – קללות והתנהגות לא ספורטיבית. ההתנהלות הספורטיבית אצלנו היא דבר שעומד בראש ובראשונה בספורט עצמו. וזה מה שחשוב לנו, וזה בא לידי ביטוי על המגרש".

"יש מקום לספורט כדור קבוצתי נשי, וזה המקום הנכון". יעלה מרינברג. צילום: פרטי

"זו הזדמנות פז לנשים", מוסיפה, "אנחנו גדלנו שכל ענפי הספורט שקשורים לכדור הם שייכים בעיקר לעולם הגברי. בבית הספר, לא זכינו להזדמנויות כאלה. והנה, אנחנו מוכיחות שזה לא נכון. יש מקום לספורט כדור קבוצתי נשי, וזה המקום הנכון".