בצד הדרך, על כביש 4 המהיר, בתפר שבין כפר סבא לרעננה, בטרמפיאדת החיילים בצומת רעננה, מתגורר מזה 11 חודשים חנן (שם בדוי). על השלט, במה שהיה פעם דוכן של הדודות מהאגודה למען החייל לחלוקת מזון לחיילים כתוב “מקדמים באהבה את חיילי צה”ל וכוחות הביטחון”. קצת אבסורד לאור מה שחנן מספר לנו, שהוא חייל צד”ל (צבא דרום לבנון) לשעבר שאף לחם בשייטת.
על הספסל בטרמפיאדה מזרון ועליה כרית ושמיכה. את מתקן המים הפך למדף שעליו הניח בקבוקים וקומקום. בצד מונחים מעט הדברים שיש לו: מזוודות, שמיכות ומזרונים. אנשים טובים התקינו עבורו יריעות ניילון מעל הספסל של הטרמפיאדה בו הוא ישן, כדי שלא יחדרו מים, ומדי פעם מביאים לו אוכל, יושבים איתו ושותים קפה. הנשמות הטובות האלה היו גם אלה שהסבו את תשומת ליבנו אליו, אבל כל זה, ככל שמחמם את הלב, לא מוציא את חנן מהמקום הקשה שהפך בלית ברירה לביתו.
במחלקת הרווחה בעיריית כפר סבא ניסו לסייע ולהציע לו עזרה. מנהלת המחלקה ועובדת סוציאלית ביקרו אצלו וביקשו להעבירו לבית מחסה בתל אביב אבל הוא מסרב. כבודו חשוב לו יותר מאשר “לחיות עם שיכורים ונרקומנים”, כלשונו. לדבריו, גם אנשי משרד הביטחון והשב”כ ביקרו אצלו אבל טרם מצאו עבורו פתרון הולם. כל שהוא מבקש זה קורת גג נורמלית, אפילו מחסן, כדי שיוכל לצלוח את החורף בשלום.
הטרמפיאדה בצומת רעננה. צילום אריה אברמזון
“אני במקור צד”לניק”, הוא מספר לצומת השרון בעברית טובה ובמבטא כבד, “התגייסתי בגיל 17 ליחידה מיוחדת והגעתי לדרגת אלוף משנה. הגעתי לארץ במבצע ליטני ב-1978, דרך אירופה. ביום שבת, 4.6.82, הוחלט על הרחקת אש”ף מגבול ישראל לבנון למרחק של 40 קילומטר. אריק שרון היה אז שר הביטחון. באותו יום נפגשנו כאן בקריה והחלטנו לחזור ללבנון. חזרתי ללבנון בשלום הגליל בשנת 1982 והצטרפתי לשייטת הישראלית. שם הייתי עד שנת 2000 כשברק הוציא את צה”ל מלבנון. חזרתי לישראל. קיבלתי אזרחות, התחתנתי וגרנו בכרמיאל. כל הזמן הזה המשכתי להיות לוחם, עד 2016. היה לי גם ילד שאימצתי באופן לא רשמי ששירת בהנדסה קרבית ובחאן יונס בשנת 2008 בעופרת יצוקה. אחרי זה היה מתח בבית והתגרשתי מהאישה. מה שכן, האישה תבעה אותי. טענה שאני עלול להיות אלים בגלל עברי הצבאי ושהיא חוששת שאני אפגע בה. לצערי הרב השופט, על פי העבר הצבאי שלי, האמין לה ולא אפשר לי להגיד מילה והרחיק אותי 14 חודש מאזור הצפון לאזור השרון. מיד קראו למשטרה הצבאית ולקחו אותי. זה היה ביום ראשון, 17 במרץ השנה. במשטרה לקחו אותי חצי שעה הביתה ואמרו ‘תיקח מה שאתה רוצה ותבוא איתנו’. לקחתי מה שיכולתי לקחת וזרקו אותי פה. מאז אני פה. התקשרתי למשרד הביטחון. הגיעו אנשי משרד הביטחון וישבו פה. אמרו לי תקשיב, ב-9 באפריל יש לנו בחירות ואחרי זה נמצא לך מקום. עברנו את הבחירות ואמרו לי ‘לא הרכיבו ממשלה, יש עוד בחירות’. עברנו את הבחירות, נכשלו להרכיב הממשלה ועכשיו יש עוד בחירות. היה לי גם עסק והעסק נפל ואני במצב מוגבל בבנק. המשכורת ממשרד הביטחון הולכת לבנק. אני לא יכול להוציא שקל. אתה מאמין לי שהייתי פה 28 ימים בלי פרוסת לחם?”.
מה עשית באותם ימים שאין מה לאכול?
“שמתי מלח בכוס עם מים ושתיתי”.
לדבריו התפרנס עד לאחרונה מעסק למחשבים שקרס בגלל שהרחיקו אותו מהעיר. עכשיו הוא זקוק לעזרה. “באו מהרווחה של עיריית כפר סבא”, הוא מוסיף, “באו אלי איזו מנהלת ועובדת סוציאלית. דיברו איתי והזמינו אותי אליהם. הלכתי לשם, אמרו לי שמחפשים עבורי פתרון, ועבר חודש וחצי”.
איך אתה חי פה, מה אתה אוכל?
“אחד סגן אלוף שמשרת בבית ליד הביא לי פה משהו ביום חמישי. איזה חייל אחר הביא לי משהו היום בבוקר. יש לי קצת קפה, אז אני הולך ומרתיח מים בתחנת דלק ועושה לעצמי משהו לשתות. לישון פה זה סיוט. קר מאוד. יש לי אולי שלוש שמיכות ואין תנור, אין חימום. קיבלתי פעמיים דלקת ריאות. למה? כי אני חייב מקלחת. יש לי ברזיה של מים קרים פה. אני לוקח בדלי הזה מים, חייב בוקר וערב להתקלח, ונכנס אחרי הבניין כאן ומתקלח. בשעה ארבע בבוקר ובשעה שמונה בערב. עם המים הקרים במזג האוויר הזה קיבלתי דלקת ריאות. הייתי בבית החולים מאיר, נתנו לי אנטיביוטיקה בווריד ושחררתי את עצמי על דעת עצמי כי פחדתי שייקחו לי את הדברים. כל הרופאים ניסו לשכנע אותי להישאר ולא נשארתי”.
חנן בטרמפיאדה בצומת רעננה. צילום אריה אברמזון
לא מוכן לישון עם נרקומנים
חנן מספר שהוא בן 52. לפני שנים לקח תחת חסותו את יוסוף, ילד למשפחה דרוזית בת שמונה ילדים מירכא והוא קורא לו “ילדי המאומץ”. “הוא היה אצלי כל היום, לימדתי אותו וגידלתי אותו. היה משוחרר מתי שהוא רוצה ללכת לאמא שלו. הוא הלך אבל יותר משעה לא נשאר שם וחזר אלי. אהבתי אותו כמו הבן שלי עד שזכרונו לברכה נפל בעופרת יצוקה”.
הוא נפל בקרב?
“יש חלק ממשרד הביטחון שאומרים שהוא נהרג בטעות מאש כוחותינו. חלק שהיו איתו אומרים שלא. בגדוד שהיה אומרים שהייתה להם תקלה והיה ירי בינם לבין מחבלים והוא נפל. עכשיו אתה לא יודע למי תאמין. לצערי הרב האמת תמיד באמצע ואין מה לעשות”.
אז זה שבר אתכם?
“היה מאוד קשה. היחסים עם האישה לא היו טובים”.
מה אתה מצפה שיקרה?
“פשוט מאוד. אני רוצה שהמדינה תעזור לי לפרק את העיקול מהבנק ושיתנו לי מחסן להתכסות מהגשם. לא רוצה וילה, לא מליונים, לא מרצדס. רוצה לחיות כמו בן אדם. אם הייתי 28 ימים בלי פרוסת לחם, כשכלב במדינה שבע בשר, זה לא מגיע לי. האם משרד הביטחון מצפה ממני שאני אעמוד בצומת ואבקש נדבות? לעולם לא יקרה. אני מוכן למות בעמידה כמו עץ. הייתי במקום שעזרתי לאחרים. הגעתי למצב כזה. אני לא מבקש הרבה. הממשלה הפקירה אותי. שירתי את המדינה הרבה שנים כי אני אוהב אותה ואת העם. ככה לא עושים”.
אתה מרגיש שהפקירו אותך?
“העם נהדר, המדינה מותק של מדינה, אבל יש לנו ממשלה זונה בת זונה. העם, אין כמוהו בכל העולם. אבל יש לנו ממשלה עם בירוקרטיה מסריחה. זה קשה מאוד. אמרו לי בוא ניקח אותך לתל אביב לגור בגגון. אני יודע מה זה. אני לא מוכן לחיות עם נרקומנים, אלכוהוליסטים, שקרנים וגנבים. על מה אני אדבר איתם? על קוקאין והירואין?”.
אנשים טובים זה לא מספיק
נ’, תושבת כפר סבא, משתדלת יחד עם בעלה לספק את הצרכים היומיים של חנן. “אנחנו תושבי העיר ועוזרים פה לנזקקים”, היא מספרת, “לפני חודשיים התקשרו אלינו ממחלקת הרווחה בעיריית כפר סבא ושאלו אם נוכל להכניס אותו לסבב חלוקת המזון שלנו. היות והוא חי ברחוב הוא יכול לצרוך רק מזון מבושל. אין לו איפה להכין. אז ביום שישי אנחנו מביאים לו כמות נכבדת של אוכל כדי שיוכל להעביר את השבת. בין החברים העברנו את הבשורה שיש אדם שחי ברחוב כדי שמי שיכול יעבור דרכו וייתן לו משהו חם לשתות ולאכול כדי שיוכל לשרוד שם”.
התנאים לא תנאים.
“אני יודעת שבפעם הראשונה שהגענו אליו הוא ניסה להתחבר באופן פיראטי לעמוד חשמל של הכביש. זה היה מאוד מסוכן. ראינו את זה והתרענו בפניו. יום למחרת היה גשם והיה קצר גדול. הוא גר שם בתנאים מאוד קשים. בקור עז. הוא נמצא שם עם כל הציוד שלו, תיקים ושקיות. קשה מאוד לראות את זה. בעלי מגיע אליו כל יום. באחד הימים הוא ישב איתו וניהל איתו שיחה. לפי הסיפורים שלו הוא חייל צד”ל שהגן על המדינה. הוא היה עצמאי שנכנס למשבר כלכלי, המשפחה התפרקה והאישה זרקה אותו מהבית וכך הוא התגלגל לאיזור המרכז. הוא טוען שהוא פנה לכל הרשויות שיתמכו בו. אמרו לו שיעשו את זה אבל בנסיבות הקיימות בממשלה שלנו שאין תקציבים המקרה שלו תקוע”.
זה אחד המקרים הכי קשים שנתקלת בהם?
“כן, זה המקרה הכי קשה. יש אנשים מבגרים שאנחנו פוגשים שחיים בתת תנאים, נכים שרשויות הרווחה אמורות לתת להם מענה שגם אותו הם לא תמיד מקבלים. הוא, לעומתם, במצב הרבה יותר קשה. אומרים לו שמגיע לו אבל אין מי שייתן לו בגלל בירוקרטיה. יותר מזה, הוא נמצא באזור בצומת שהעירייה אומרת שהוא לא תושב כפר סבא ועיריית רעננה אומרת שהוא לא תושב רעננה. אני מצפה שהמדינה תיקח אחריות לבן אדם כזה ובטח לא לזרוק אותו ברחוב”.
במשרד הביטחון סירבו להגיב.
מעיריית כפר סבא נמסר: "עיריית כפר סבא פעלה ומצאה עבור האיש שני בתי מחסה, מתוך דאגה לרווחתו, ואף רכשה עבורו מצרכים שונים ומזון. יש לציין עוד, כי מתוך דאגה לביטחונו ומדיניות עירונית לסייע ככל הניתן לכל הפונה לעירייה, התגייס אגף שירותים חברתיים קהילתיים במטרה למצוא פתרון לאיש. לצערנו הרב, האיש סירב להתפנות לבתי המחסה שהוצעו לו. באם יתחרט, אנו עומדים לרשותו בכל עת. עיריית כפר סבא עומדת לרשות כל אחת ואחד מתושביה ומעניקה שירות מקצועי, אדיב ומסור לכל הפונה לסיוע".
מעיריית רעננה נמסר בתגובה: "האגף לשירותים חברתיים בעירייה עמד בקשר מספר פעמים עם הבחור, שנמצא בין שתי הערים, כפר סבא ורעננה. הצענו לו פתרון ב׳גגון׳ בתל אביב, כולל מונית שתסיע אותו לשם, אך הוא מסרב. גגון זו קורת גג להומלסים ודרכם אפשר גם לקבל סיוע והדרכה בכל הנושא של חזרה לחיים עצמאיים".
הוד
בושה למדינה שלנו !
David sela
חובה לדאוג לאיש היקר הזה קורת גג רציונאלית של מינימום חדר וחצי במקום נורמטיבי שיוכל לכלכל את עצמו .הדבר הכי מכעיס במשרד הביטחון כל זמן שאתה שמיש אתה מלך וכשאתה הופך "לעול " אתה שקוף ככה עם פצועי צה"ל על כל הסיווגים הכיצד ריבון עולם??