מחר ברעננה: טקס פרידה מדבורה שוקן ז"ל. הבן שמעון: "היא פעלה מתוך שליחות"

בשורה עצובה בעולם האמנות הישראלי: אספנית האמנות דבורה שוקן, תושבת הרצליה, נפטרה אמש (ראשון) בגיל 99. שוקן עסקה גם באוצרות, צילום ויזמות אמנותית. במהלך חייה תרמה רבות להתפתחות האמנות בארץ, ובין היתר הקימה את גלריה דבורה שוקן, גני פסלים במקומות רבים כמו המרכז הבינתחומי הרצליה והמוסד בגלילות, הייתה ממייסדי מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד ומוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. בנוסף הייתה האוצרת של אוסף האמנות במרכז הבינתחומי, שם גן הפסלים שהקימה קרוי על שמה.

שוקן הייתה נשואה לאיש התרבות האלוף גדעון שוקן, שנפטר ב-1981 והיה דודו של עמוס שוקן, מו"ל עיתון הארץ. לדבורה וגדעון היו שלושה ילדים: יעל מירון ותמר שוקן-טופז שמתו בטרם עת ממחלת הסרטן ושמעון שוקן, שמכהן כיום כפרופסור למדעי המחשב במרכז הבינתחומי בהרצליה והיה בין מקימיו. דבורה שוקן ציוותה לשרוף את גופתה, וטרם הוחלט על ידי בני המשפחה האם לקבור את אפרה. הבן שמעון, מתגורר כיום ברעננה עם משפחתו והמשפחה יושבת שבעה בביתו. מחר יתקיים טקס פרידה מדבורה בבית שמואלי ברעננה בשעה 17:30.

דבורה שוקן. צילום באדיבות המשפחה

"טרם הוחלט אם דבורה נקברת", מספר הבן שמעון, "היא ציוותה לשרוף את גופתה, והיא עשתה זאת כדוגמה אישית. אנחנו צריכים להחליט האם לקבור את האפר ולהקים מצבה. אני מניח שנעשה זאת, אבל לא החלטנו עדיין, ונראה איך ומתי נעשה זאת".

מה הכי היית רוצה שיזכרו מאמא?

"אני חושב שהדבר שמאוד ייחד את דבורה זה שהיא הכירה בחשיבות האמנות בתור ערך מאוד מרכזי בחיים. הרבה אנשים מתייחסים לאמנות כמס שפתיים, כמה תמונות לתלות על הקיר וזהו זה. אבל היא חשבה שאמנות זה אחד הדברים שמייחדים את המין האנושי, ושלהיות אמן זה מקצוע אציל ומיוחד, כי אתה נכנס מראש למצב בו אין לך שכר קבוע. אתה מסתמך לגמרי על היכולות שלך וצריך להיאבק כל הזמן.

דבורה שוקן ובנה שמעון. צילום באדיבות המשפחה

"היא מאוד העריכה אמנים באופן אובייקטיבי, היא אמרה שמישהו שמחליט להיות אמן, לכל החברה יש מחויבות לעזור לו. לכן היא הקדישה הרבה מאוד אנרגיה, זמן וכסף כדי לתמוך באמנים צעירים בעיקר. היא עשתה זאת בכל מיני דרכים. היא העניקה מלגות, היא ארגנה תחרויות שבהן אמנים הגישו עובדות וקבוצה של שופטים החליטה למי להעניק כספים שיושקעו בלימודים או בהתמקצעות של אמנים. היא לקחה הרבה אמנים ממש בידיים שלה ודחפה אותם קדימה על ידי תערוכות שהיא קיימה אצלה בבית או במרכז הבינתחומי, או במוזיאון הרצליה. היא הרגישה שיש לה שליחות לקדם את האמנות בישראל. האמנים מאוד אהבו אותה. היא הייתה אישה מאוד שרמנטית, מצחיקה וחכמה. טיפוס בוהמייני כזה. היא הייתה פטרונית של אמנות. פגי גוגנהיים הישראלית".

מתי המצב שלה התדרדר? עד איזה גיל היא המשיכה להתעסק באמנות?

"בעיניי זה לא נתפש. אמא שלי בעצמה הייתה צלמת מחוננת ועוד בגיל 98 היא עשתה תערוכה לעבודות שלה בגלריית 'טובה אוסמן' בתל אביב, שנקראה 'לילה בניו יורק 1985'. הגיעו מאות אנשים, והיא אפילו מכרה כמה צילומים. זה היה מרשים לראות עד איזה גיל היא התעסקה עם אמנות".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה