הצעה מפתיעה שהגיעה בזמן הקורונה לקחה את החקלאי גיא דוד לסיבוב משלוחים ברחבי הארץ

אם דימוי של חקלאי לוקח אתכם לקשיש בסרבל כחול עם ידיים מיובלות שמוביל חמור קשור למחרשה בשדה, אז תתקדמו. דור החקלאים הצעירים שגם עובדים עבודת כפיים, גם מנהלים ושולטים ברשתות החברתיות וגם יודעים להגיע ללקוחות הולך וצומח, והם אלה שלקחו שליטה על המשקים במשבר הקורונה הנוכחי.
אחד מהם הוא גיא דוד, בן 36 ממושב עדנים. דוד, דור רביעי למשפחת חקלאים מהמושב, מתפעל עמוד פייסבוק פרטי מהמם שאליו הוא מעלה המון מתכוני בטטות נהדרים שאותן הוא כמובן מגדל ומשווק, תמונות וסרטונים מהשדה ומבתי האריזה וגם תמונות של לקוחות מרוצים, בהם גם מפורסמים.

את ימי הקורונה הוא צלח בין השאר גם באמצעות מכירה בלתי אמצעית ישירות לצרכנים הפרטיים. הכל התחיל מפנייה שהגיעה אליו מתושבת השכונה הירוקה בכפר סבא שרון אברהמי "במהלך הקורונה הלקוחות המוסדיים שלנו – מסעדות, בתי קפה, בתי מלון, מפעלי קילוף, בתי ספר, צרכנים שהיו לנו לחתך מסוים של התוצרת, נעלמו", אומר דוד, "לצערנו, הם קיבלו מכה ואנחנו נאלצנו להתמודד עם אובדן הלקוחות. האמת היא שהופתעתי כשפנתה אלי שרון מכפר סבא ואמרה 'בוא נמכור את התוצרת שאתם לא עובדים איתה'. עשינו ניסיון מכירה ראשון, זה צלח יפה ואנשים נהנו ממחיר אטרקטיבי. אנחנו לא חיפשנו איך להתעשר אלא להציל את הקרן. ככה גילינו את השוק הזה שנקרא קבוצות רכישה. חשוב להבין שאף אחד לא בא ועוזר לחקלאים. אנחנו לא צריכים עזרה. אנחנו מפרישים חלק מהסכום לרכז שעושה לנו את המכירה, הציבור שקונה נהנה ממחירים אטרקטיביים באיכות טובה וטרייה, וכך קיבלנו אלטרנטיבה במקום לזרוק את הסחורה. הגענו למספרים יפים מאוד של מכירה מעבר לשכונה הירוקה, בכל הארץ. היה לי שבוע שהגעתי ל-2,500 משפחות שזה מתחלק ל-50 קבוצות רכישה שונות. הגענו עד אופקים, דימונה, שדרות, נתיבות ואפילו לרמת ישי בצפון".

דוד ובני משפחתו – אביו, אמו ואחיו, מגדלים בטטות, תפוחי אדמה, דלורית, חומוס ושלל ירקות נוספים. לדבריו גם לפני הקורונה לא היה קל להיות חקלאי בישראל. "תמיד יש מה לשפר בתחום הזה", הוא אומר. "אתה צריך להיאבק באיתני הטבע ובגורמי שוק צפויים וצפויים פחות. מה גם שהמדיניות במדינה לא מעודדת חקלאות. להיפך, לעיתים זה אפילו נראה כאילו היא נגד. לשמחתי עכשיו נכנס שר חדש, אלון שוסטר, שמגיע מההתיישבות החקלאית העובדת. הוא מכיר את הבעיות מן השורש. כולנו תקווה וציפייה שביחד נחזיר עטרה ליושנה ונמצב את החקלאות במקום הראוי לה, כאחת מאבני הייסוד לקיומה של מדינת ישראל. למדינה שלא יכולה להאכיל את עצמה אין זכות קיום".

על אילו בעיות אתה מדבר?

"בעיות של תכנון במכסות מים, דרך רגולציה שוטפת שקשורה בעובדים, בבניה, בתשתיות, במאבק שלנו בגניבות ובפשיעה חקלאית, בין אם מתוכננת ובין אם אקראית ויש כמובן גם את אתגרי המקצוע הרגילים. זה לא פשוט".

יש משהו מרענן בשיטת המכירה החדשה הזאת שהקורונה חשפה בפניכם?

"זה בהחלט מאוד כיפי. קיבלנו המון טלפונים עד כדי כך שזה הפך לבלתי אפשרי. עכשיו אנחנו רוצים לקחת את זה הלאה, לעתיד".

כלומר, לעקוף את הקמעונאים?

"ההיפך הגמור. אנחנו רוצים לחזק את הרשתות שאנחנו עובדים איתן ובראש ובראשונה שופרסל שעזרו וגילו הבנה וגמישות במפרט ובלוחות הזמנים. בתקופת הקורונה ברשתות האון ליין קיבלנו הזמנות כפולות. מצד שני הייתי בלי עובדים. עבדנו כמו במשמעת צבאית 24/7 כדי להספיק להביא להם את התוצרת".

באיזה אופן הם היו בסדר אתכם?

"הם השאירו את מחיר המדף אותו דבר אבל גרעו מהרווח שלהם כדי לשמור עלינו והוסיפו לנו אחוז מסוים כי הם יודעים שאנחנו זורקים את התוצרת של הלקוחות המוסדיים שנעלמו ובגינן נולדו קבוצות הרכישה. זו התחשבות והבנה שאחרים לא גילו בזמן הקורונה. הם עודדו אותנו בכל דרך למכור ללקוחות פרטיים".

כיף להיות חקלאי?

"אני אוהב את החקלאות. אני נהנה לעבוד עם המשפחה שלי. הקונספט הוא תמיד להסתכל קדימה וכל אחד בדור שלו נותן את הערך המוסף שלו. אנחנו היינו עם הפייסבוקים למיניהם ועמדנו בסיטואציה כנגד כל הסיכויים נגד מגיפה שאף אחד לא חשב שתצמח לממדים כאלה. כל מכה דוחפת אותנו קדימה".