"מה זה משנה מה המגדר שלי? זה ממש לא אישיו וצריך להפסיק להיות קוריוז"

לא מעט אפיונים מייחדים את זיוה לב דגן, אבל יושבת ראש קונבנציונלית של קבוצת כדורסל אינה אחד מהם. ולא בגלל שהיא האישה היחידה בתפקיד בשתי הליגות הבכירות לגברים, אגב. כל שאלה שטומנת בחובה סוגיה מגדרית נחסמת בבלוק מרשים מתחת לסל.

"מה זה משנה מה המגדר שלי? זה ממש לא אישיו וצריך להפסיק להיות קוריוז", היא קובעת בראיון ל"ספורט צומת השרון". "צריך לבחון מונחים אמפיריים של הצלחה וערכים. אני באה מעולם משאבי האנוש והמילה גיוון היא בדמי. יש מאמנות, מנהלות ונשים שהן ראשי ערים. כמו בכל תחום, עצוב שאין הרבה מהן וזה צריך להיות טבעי. להבדיל מעולמות אחרים, מפתיע אותי שמתרגשים מזה או שעדיין סופרים כמה יש. לעצם העניין זה מעולם לא הפריע לי".

ואיך בכל זאת השחקנים מקבלים יו"ר ממין נקבה? "גם השחקנים לפעמים נופלים לסטיגמות מגדריות, אבל מהר מעמידים אותם על טעותם וזה הופך להיות מצחיק", היא אומרת. "אנחנו מביאים כיבוד אחרי האימונים ולפעמים גם שקשוקה. לקריסמס הבאנו מאכלים מסורתיים כמו פשטידת בטטה והאמריקאים מאוד התרגשו. כששואלים 'את הכנת?' הוותיקים מיד מתקנים שזה לא אני אלא בעלי. הוא שף מבטן ומלידה ואני הבשלנית הכי גרועה שיש. אל תיתן למגדר להגדיר אותך, אלא לכישרון, לאהבה ולבחירות שאתה עושה".

"אל תתן למגדר להגדיר אותך". לב דגן עם גיל בני ומייקל בריסקר. צילום: עזרא לוי

ולב דגן בהחלט בחרה נכון. מכבי רעננה, המועדון בראשו היא עומדת, היא הדבר הכי חם בלאומית ופתחה את שנת 2019 בניצחון חוץ על אליצור נתניה, שהעלה את מאזנה המושלם ל-0:12 מפתיחת העונה. הנתון מפתיע בשל העובדה שהקבוצה עברה מתיחת פנים די רצינית בקיץ עם עזיבתם של המאמן ברק פלג והרכז הוותיק גיא לביא למכבי חיפה. אבנר יאור אמנם מאמן בעל יכולות מוכחות, אבל איש לא היה בא בטענות אם לכל הפחות היה נזקק לחבלי קליטה.

"זו לא השנה הראשונה שאנחנו מתחילים כל כך חזק וזה לא מפתיע", מסרבת לב דגן להיסחף בזרם המחמאות. "היעד שלנו הוא רק המשחק הבא. כשיש לך משימה מורכבת ואתה מפרק אותה למשימות קטנות, היא הופכת לאפשרית יותר. אני מתרגשת מכל משחק ופשוט תענוג לראות בכל פעם מחדש את החבר'ה משאירים 120 אחוז על הפרקט". חצי מהחבר'ה, אגב, הם בוגרי מחלקת הנוער של רעננה – 7 במספר מתוך 14 שחקני סגל. "היה ברור שיקרה לנו משהו בסגנון 'עוף גוזל', שגיא לביא ירצה לשחק במקום אחר וברק פלג יחפש אתגרים נוספים, אבל היינו מוכנים", משתפת לב דגן. "נשארנו עם עוגן חזק של גיל בני, מייקל בריסקר ו-ווין לנגסטון ובנינו את הקבוצה סביבם. כשיש תקשורת טובה עם השחקנים, הכל על השולחן ובכל אמצע עונה מתחילים כבר להכין את העונה הבאה, שום דבר לא בא בהפתעה". כך גם לגבי המאמן יאור. "מי שמכיר את אבנר ואת המקצועיות, הרצינות, החריצות והיסודיות שלו מבין שזו מניה בטוחה", היא מתגאה.

שותפות אסטרטגית

זיוה לב דגן נולדה בהרצליה אבל מזוהה הרבה יותר עם רעננה, בה היא מתגוררת כיום. נשואה ליפתח ואם לדניאל, סטודנטית לרפואה, ובן, שחזר לאחרונה מטיול בן שנה לניו זילנד. בתקופה האחרונה עסקה בניהול משאבי אנוש בתחומי התחבורה והרכב ("עולמות נוספים שנחשבים בטעות לגבריים אבל בעלי נציגות נשית", היא מציינת). החיבור לכדורסל החל כאשר הגיעה לצפות ביפתח, ששיחק בקבוצת "יחדיו" – מיתולוגיה רעננית, בצוותא עם רון נוה, כיום המנהל המקצועי של מכבי רעננה. בהמשך החל בנה לכדרר בבית הספר לכדורסל של האגודה והמשפחה ליוותה אותו גם בקבוצה המאוחדת בני השרון. "נתנו כרטיסים להורה וילד ובכל פעם היה לי ולבעלי ויכוח מי ילך, עד שהבנו שכדאי שפשוט נלך שנינו", היא משחזרת בחיוך. בהמשך גם המשפחה המורחבת תפסה מקום ביציע ועד כדי כך זוהו עם המועדון, שבשלב מסוים הפכה משפחת לב דגן למשפחתו המאמצת של הסנטר עוסמן סיסה.

לפני 12 שנה מונתה ליו”ר מחלקת הנוער במקומו של מוטי חנוכי, אביו של ניצן, שסיים את תפקידו. איזי צ’ינאו, יו"ר בנות הרצליה שמכיר את לב דגן עוד מימי בית הספר, המליץ עליה לראש עיריית רעננה דאז, זאב ביילסקי. לפני חמש שנים נקראה לדגל על ידי המנהל המקצועי נוה ולקחה על עצמה גם את קבוצת הבוגרים. בעונה הראשונה תחתיה שיחקה רעננה בארצית ובארבע האחרונות היא משתייכת ללאומית. "רון שיגע אותי והסביר שאם מחלקת הנוער חשובה לי, צריך להיות חשוב לי גם השלב הבא בבוגרים", היא נזכרת. "בהתחלה עשינו כל טעות אפשרית, אבל לאט לאט למדנו, התפתחנו ושכללנו את החזון ואת הדרך".

"בהתחלה עשינו כל טעות אפשרית". לב דגן. צילום: עזרא לוי

בהקשר לחזון מגיעה ההפתעה האמיתית. לא ברור איך, אבל בשנים האחרונות נוצר רושם שברעננה מעדיפים לא לעלות בשל היעדר תמיכה עירונית וחוסר יכולת, שלא לומר רצון, להעמיד קבוצה ראויה לליגת העל במידת הצורך. לב דגן מכירה את ה"דיבורים" בנושא ובאותה נשימה מפריכה אותם. "אני לא יודעת מי החליט על זה, אבל אף אחד אף פעם לא שאל אותי הלכה למעשה מה אנחנו רוצים", היא מבהירה. "חיים ברוידא הגיע לראות משחקים שלנו באמצע השנה שעברה, הרבה לפני שהפך לראש העיר, ובפעם הראשונה שנשאל על כך הוא אמר שאם הקבוצה תעלה לליגת העל הוא יעזור לנו לגייס כספים וחסויות. זה ראש העירייה הרביעי שאני עובדת איתו וגם כל השלושה הקודמים האמינו בספורט ובכוח שלו. אנחנו יושבים ממש בתוך רשות ספורט. יו"ר ועדת הספורט, מיכאל רייזמן, עוזר לנו בביקרות וניהול פיננסי נכון והוא ממש כמו עוד חבר הנהלה. יו"ר רשות הספורט המקומית אלה ביאר רואה כל משחק ומנהל מחלקת הספורט מאיר ברנשטיין הוא אנציקלופדיה מהלכת, מכיר ומסייע לנו בכל מה שקשור לבירוקרטיה וטופסולוגיה. זו לא רק עירייה שנותנת תקציב ומתאדה, אלא שותפה אסטרטגית חשובה שהיא חלק מההוואי של הקבוצה. אנשים שמבינים שהספורט הוא חלק מהמהות והמיתוג של העיר. לא במונחים של לעלות ליגה או יעדים רק בתחום הספורט, אלא ערך חינוכי. אין לזה תחליף".

הצהרות ריקות מתוכן על עלייה כמובן שאינן בלקסיקון, אבל שאיפות להמשך הדרך הייחודית שבנתה בהחלט כן. "הקבוצה מתאמנת עם תשוקה למשחק ואהבה אחד לשני, לוחמת, מאוחדת ובלי אגו. אין הצגה יותר מהפנטת מזה", היא מסכמת בהתרגשות. "אני מקווה שכל שחקן ימצה את הפוטנציאל האישי שלו ורעננה תגיע לרמות הגבוהות המגיעות לה. זו הממלכה הקטנה שלנו".