"אני לא מצטער לרגע שלא עזבתי או ניסיתי לשחק במקום אחר". שניר שוקר בראיון מהלב

במציאות ספורטיבית בה הכסף גבר מזמן על הזהות, לא פשוט למצוא שחקנים שהעבירו קריירת משחק שלמה במועדון בו גדלו. על הרקע הזה נעים לספר את סיפורו של קפטן הפועל רעננה, שניר שוקר, שיפתח עונה מספר 12 במועדון בו גדל. נכון, דקות המשחק הצטמצמו עם השנים וכיום שוקר עולה בעיקר מהספסל בשלבי הסיום, אבל האנרגיות החיוביות, המנהיגות וכמובן הדומיננטיות בחדר ההלבשה נותרו כשהיו.

"כיף להתחיל עוד עונה, התגעגעתי וקשה לי מאוד בלי אימונים ומשחקים. זה משהו שאני עושה כבר יותר מ-20 שנה ותמיד בחודש וחצי של הפגרה אני נזכר כמה אני אוהב את הכדורגל ואת המועדון שהוא הבית שלי", אומר שוקר בראיון פתיחת עונה ל"ספורט צומת השרון".

קשה למצוא שחקנים שמזוהים עם מועדון בצורה כל כך אבסולוטית כמוך.
"כנראה שזה מצרך נדיר, אבל אני מרגיש את זה בהערכה כלפי במועדון. כיף להיות חלק ממקום שאני שייך רק אליו ולא מכיר משהו אחר. כולם בצוות מכבדים אותי והצעירים מתייעצים איתי ורואים בי 'מבוגר אחראי' למרות שתמיד אשאר ילד רענני. בזמני היה קשה לעלות לבוגרים וזו הייתה תקרת זכוכית. אחרי עלתה כמות גדולה יותר וזה פתח דלת לדור הבא במחלקה. אני שמח שרואים בי סוג של מודל לחיקוי. אני רענני מבטן ומלידה, מחובר לקבוצה ואני לא מצטער לרגע שלא עזבתי או ניסיתי לשחק במקום אחר. תמיד היה לי טוב כאן וכאוהד צעיר של הקבוצה החלום היה לשחק בבוגרים. אני שמח שהגשמתי אותו והפכתי לקפטן וכנראה שגם אסיים את הקריירה בהפועל רעננה".

שניר שוקר אמנם סוחב על גבו חתיכת פז"ם, אבל הוא רק בן 30. נשוי למאיה ואב לשי בת השנה וחצי. באופן לא מפתיע הוא מתגורר מול אצטדיון קרני ברעננה, ששימש את הקבוצה עד ההעפלה לליגה הבכירה. מגיל 8 החל את דרכו במועדון, תמיד כקשר אמצע. באותם ימים שיחקה הקבוצה במגרש הישן מאחורי האצטדיון ברחוב קרן היסוד, הרבה לפני שנבנתה מחלקת הנוער המרשימה בפארק. הזיכרונות שלו ממחישים את ההבדל בין שחקן בית צעיר אז לשחקן נוער שעולה לבוגרים כיום.

שוקר עם אשתו מאיה והבת שי

"בזמנו היינו משחקים נגד קבוצות שהיו מביסות אותנו 30:0, או לחלופין אנחנו הבסנו אותן באותה תוצאה ובדרך גם העברנו אליהן שוער כדי שבכלל יהיה משחק", הוא מספר. "בהמשך נבנתה המחלקה בפארק ואחרי שנתיים-שלוש הביאו את עמי וזאנה ורפי יצחקי שתוך עשר שנים עשו כאן מהפכה והפכו את העיסוק בכדורגל בהפועל רעננה מחוג למקצוע של ממש. כשהייתי ילד להגיע לבוגרים הייתה פנטזיה, היום מי שמגיע הנה יודע שיש לו סיכוי טוב להפוך לשחקן בוגרים בהפועל רעננה, ואם לא כאן אז בקבוצה אחרת".

שער ניצחון לרשת של המאמן

בנערים א' עלה שוקר עם הקבוצה מהליגה השנייה לראשונה תחת הדרכתו של וזאנה. בהמשך עשה היסטוריה כשהעפיל עם קבוצת הנוער לליגה הבכירה ובמקביל היה שותף לעלייה לליגת העל עם הקבוצה הבוגרת. עם רעננה היה שותף לשורת הישגים מרשימה בשנים האחרונות – בכלל זה חצי גמר הגביע, פלייאוף עליון ופעמיים גמר גביע הטוטו – פעם בעל ופעם בלאומית. סיפורו המשעשע של שער הבכורה שלו בבוגרים סופר במסגרת האירוע החגיגי לרגל 80 שנה לייסוד המועדון.

"הייתי בן 19 ושיחקתי בנוער, היה חסר שחקן בבוגרים וזימנו אותי", משחזר שוקר. "בדיוק עברתי לבסיס חדש בתל השומר והודעתי לרס"ר שיש לי משחק. זה לא ממש עניין אותו וברחתי בידיעה שאם אני לא משחק הוא גומר אותי. במחצית אלי כהן ביקש שאתחמם ונכנסתי כמחליף עם פתיחת המחצית השנייה. שיחקנו ברמת השרון ובדקה ה-82, במצב של 1:1, כבשתי שער ניצחון לרשת של מנחם קורצקי. דיברו על זה בחדשות הספורט ואחד החברים שלי בצבא סיפר את זה לרס"ר. אחר כך הוא שלח לי הודעה: 'שוקר אתה מלך, קח יום חופש מחר'. מאז הפכנו לחברים טובים". על הקשר שהתהווה מאז עם מאמנו הנוכחי הוסיף בצחוק: "מאז הגול הזה מנחם 'שונא' אותי. וברצינות, אני מאחל לכל שחקן קשר כזה עם מאמן".

13 שערים כבש שוקר בבוגרים של רעננה ב-229 הופעות, אבל רובם חשובים או זכורים במיוחד, בהם שער ניצחון בתוספת הזמן מול מכבי תל אביב בבלומפילד, שער ניצחון קריטי בתוספת הזמן מול קריית שמונה שהשאיר את קבוצתו בליגה, מספרת בלתי נשכחת מול הפועל אשקלון וגם אותו שער שוויון אכזרי מול הפועל תל אביב שהפך לעוד מפגש חזיתי עם קורצקי והוריד אותו ואת האדומים ללאומית לפני שנתיים.

לפני כשלוש וחצי שנים חווה טרגדיה אישית כשאחיו הצעיר אופיר ז"ל נהרג בתאונת דרכים קטלנית בין רעננה לכפר סבא בזמן שהיה חייל בשירות סדיר והוא בן 21 בלבד. "אחי העריץ אותי והקפיד להגיע למשחקים", אומר שניר. "בחודשים הראשונים בכלל לא הצלחתי לחזור לעניינים, כי בכל זאת מדובר באחי הקטן. כשחזרתי סחבתי פציעה בברך, הייתה לי שחיקה בגיד ולא שיחקתי כמעט שנה. הכל קרה ביחד, אבל בסופו של דבר הכדורגל הוא התרופה הכי טובה עבורי. מאז האסון ההורים שלי כמעט לא מגיעים למשחקים, אבל אופיר תמיד איתי, שומר עלי ואני בטוח שהוא שמח בשמחתי על הקריירה שאני עושה בהפועל רעננה".

"תמיד איתי". אופיר שוקר ז"ל. צילום באדיבות המשפחה

בחודש הבא תתחיל רעננה עונה שביעית ברצף בליגה הבכירה, מה שכמובן לא יפריע למיטב הפרשנים להמשיך להספיד אותה. "זה דווקא מדרבן אותנו, שימשיכו לזלזל זה עושה לנו רק טוב", אומר שוקר. "לדעתי הפרשנים עצמם כבר לא מאמינים שרעננה תרד אבל מרגישים שהם חייבים להמשיך להגיד את זה. ביום שיפסיקו להגיד שאנחנו יורדת בטוחה נהיה בבעיה. בשורה התחתונה, כולם שוב יאכלו את הכובע ואני סומך על אשר אלון ודמיאן רויטמן שיודעים את העבודה טוב יותר מכל אחד אחר. להחזיק את רעננה כל כך הרבה שנים ברציפות בליגת העל שווה לשתי אליפויות בקבוצה גדולה".

למרות ההצהרות של ראש העיר הנוכחי, חיים ברוידא, אצטדיון כדורגל ראוי בעיר עדיין לא נראה באופק. רעננה צפויה לפתוח את העונה באצטדיון המיושן ברמת גן שלאחרונה הוחלט על הריסתו ועם סיום העבודות בבלומפילד תשוב לארח את משחקיה בנתניה. "יש ראש עיר חדש שמכוון לאצטדיון חדש, אבל כרגע הכל בגדר דיבורים", אומר שוקר. "עד שלא נראה בעיניים שמתחילים לבנות לא נאמין שזה קורה".

שוקר, שחתום על חוזה לעונה הנוכחית, פתח לפני כשנה את "פיצה רונדו" ברחוב אחוזה ברעננה, אבל מבהיר כי למרות היוזמה העסקית אין מדובר בתחליף לאהבת חייו. "לפני הכל אני כדורגלן ורואה את עצמי בכדורגל לכל החיים, אם זה לשחק או להשתלב בצוות המקצועי בבוגרים או במחלקת הנוער", הוא אומר. "עם זאת, ברור שחשבתי גם על העתיד. יש לי אישה וילדה ואני רוצה ילדים נוספים. פתחתי את העסק יחד עם שותף ואני שמח שהעסק מתפקד טוב ואנשים מפרגנים".
יש סיכוי שתתלה בקרוב את הנעליים?
"איזה לתלות? אני עדיין ילד ורק באמצע הקריירה. מאחל לעצמי שהרומן שלי עם הפועל רעננה לא ייגמר לעולם".