חולם על טוקיו. הקלע סרגיי ריכטר מצהיר: "הציפיות שלי מתחילות ממדליה"

"שואף הכי גבוה שאפשר"

סרגיי ריכטר, 30, קליעה, מכבי רעננה

כשבזירה המקומית אתה שולט ללא עוררין עם עשר אליפויות ישראל רצופות, רק טבעי שהמטרה האמיתית שיציב לעצמו הקלע סרגיי ריכטר תהיה המשחקים האולימפיים, אליהם יגיע בפעם השלישית בקריירה. "אם ההכנה בשנה אולימפית תהיה שונה מהכנה בשנים אחרות, מה עשיתי בזה?", הוא מספר על החודשים החשובים שלפני האולימפיאדה בטוקיו בשנה הבאה.

"צריך לשמור על עקביות וההכנה תמיד זהה. בכל שנה אני משתתף בארבע תחרויות של גביע העולם, אליפות אירופה, גראנד פרי בפולין ובמינכן ותחרויות הכנה, כשבנוסף אני משתתף גם בבונדסליגה הגרמנית ושייך למועדון Kevelaer, עיירה המרוחקת 45 דקות נסיעה מדיסלדורף. בנוסף, בינואר יש את אליפות גרמניה הפתוחה, אחת התחרויות הגדולות במהלך השנה. היא לא קובעת דבר, אבל טובי הקלעים מכל העולם מגיעים אליה כהכנה. בארץ אני חלק ממכבי רעננה וזכיתי באליפות ישראל למעלה מעשר שנים ברציפות. השנה זו הפעם הראשונה שלא נטלתי חלק באליפות, בשל תחרות הכנה למשחקים האירופיים שנערכו בחודש יוני האחרון במינסק, בלארוס".

במקצועו, ירי בעמידה ברובה אוויר למרחק 10 מטרים, סיים ריכטר במקום הראשון במשחקים האירופיים וזכה במדליית זהב עם תוצאה של 250.8 נקודות. בכך קבע גם את הקריטריון האולימפי והבטיח את מקומו בטוקיו 2020. באולימפיאדה בלונדון 2012 סיים תשיעי עם 595 נקודות והיה רחוק נקודה אחת מהמקום השמיני שהיה מעלה אותו לגמר. בריו 2016 סיים במקום ה-14 בתוצאה של 623.8 נקודות, מרחק של 1.7 נקודות מהשמיני והאחרון שעלה לגמר. בין לבין הוכתר לאלוף אירופה ב-2013 עם זהב באליפות שנערכה באודנסה שבדנמרק ושנתיים מאוחר יותר זכה בארד במשחקים האירופיים בבאקו, אזרביג'אן. בימים אלה הוא עושה במחנה אימונים במוסקבה, רוסיה. סדר היום שלו כולל חמישה אימוני ירי שבועיים של כחמש שעות וחצי, שכוללים בין השאר טכניקה, יציבות ועבודה על תרגילים, לצד אימוני כושר אחת ליומיים. "כמו בכל ענף אחר, אתה משקיע את החיים שלך", הוא אומר.

על תזונה הוא מקפיד בעיקר בהכנה לתחרויות ובתחרויות עצמן, יודע בדיוק מה יאכל וישתה ומה מחוץ לתחום. האוכל כולל ביצה קשה, מלפפונים, תפוחים ובננות, לצד הרבה מים עם מעט לימון. מיץ תפוזים וכל משקאות החלב למיניהם – מחוץ לתחום. גם בשר לא יופיע בתפריט ביום של תחרות וביום שלפניה. לאחר אולימפיאדת לונדון החליף את מאמנו גיא סטריק בייבגני אלייניקוב והעתיק את מרבית האימונים לחו"ל. "זה היה צומת דרכים חשוב וקריטי, להמשיך להתאמן עם מאמן אחר או ללמוד ולעבוד", הוא אומר. "פה לא היו לי את התנאים להצליח, זה היה בלתי אפשרי וגם אין יריבי אימון, כשאני זקוק להרבה וכמה שיותר טובים".

תמיכה עירונית, שלא לומר מודעות לענף, לא ממש בנמצא. "קיבלתי תמיכה בדברים כמו ציוד מהמועדון בגיל נוער, אבל בטח לא סיוע כלכלי או משהו אחר שאני זוכר מאז שאני בבוגרים. גביע פה וצלחת שם זה לא מעניין", הוא אומר. "אם אחרי שזכיתי במשחקים האירופיים היו באים מהעירייה למטווח, מתעניינים במצב שלו ושואלים מה צריכים המוני בני הנוער שעוסקים בקליעה כדי להצמיח עוד ספורטאי או שניים שיגיעו בעתיד לאולימפיאדה, אולי אפשר היה לקרוא לזה תמיכה ולראות יחס. יש מאות ואפילו אלפים בחודשים מסוימים בפעילות השנתית של המועדון, ועדיין העירייה לא כל כך רוצה להשקיע בזה. ביחס לרמת ההשקעה והמעורבות העירונית במועדון שלי בבונדסליגה, בכל ענף ספורט בארץ יכולים רק לקנא". ומה יהיה בטוקיו? "גמר זה מעניין ויפה, אבל הציפיות שלי מתחילות ממדליה ואני שואף הכי גבוה שאפשר", הוא מסכם. "צריך לחבר את הכל ברגע הנכון ולהביא את עצמי למקסימום כדי שזה יקרה. אם אין אמונה, אין בכלל טעם לנסוע לתחרות".

"בחלומות הכי ורודים אני רואה מדליה"

גילי כהן, 28, ג'ודאית, מכבי הרצליה

אף פציעה אינה חיובית, אבל זו בברך של הג'ודאית גילי כהן הגיעה בתזמון הכי גרוע שיש. בחודש מאי האחרון, בדיוק שנה לפני סגירת הקריטריון הבינלאומי למשחקים האולימפיים, נפצעה כהן והושבתה לארבעה חודשים, כולל היעדרות מאליפות העולם שנערכה בחודש שעבר. "עכשיו אני ממש בימי השיקום האחרונים, עושה אימונים כמעט מלאים ומרוצה מהקצב", מספרת כהן. הקרב על הכרטיס לטוקיו במשקל של עד 52 קילוגרמים כולל מאבק בין כהן לבין גפן פרימו הצעירה. הקריטריון האולימפי נקבע על פני שנתיים, כאשר בשנה הראשונה הייתה זו גילי כהן עם הדירוג הגבוה יותר, אך בעקבות הפציעה והעובדה כי בשנת הקריטריון השנייה הניקוד מוכפל, היא נמצאת כרגע בעמדת נחיתות מול יריבתה על הכרטיס לטוקיו.

גילי כהן. צילום: ניר קידר

"התקופה שהייתי בחוץ באה בזמן לא טוב", מודה כהן. "פספסתי ארבעה חודשים קריטיים, ועכשיו אני צריכה לחזור, להיות טובה בתחרויות ולהשיג את הקריטריון. יש עוד הרבה תחרויות שאפשר לעשות בהן ניקוד ולהצליח, ואם אני אהיה טובה בהן הכל יהיה בסדר. ברור שזה חלום גם שלי וגם של גפן להשיג את הכרטיס, אבל בסך הכל האווירה טובה ואנחנו מתאמנות ועובדות יחד בנבחרת. אני לוקחת את המאבק למקום חיובי שיש, כי אני צריכה להיות הכי טובה שאפשר".

אם גילי כהן אכן תשיג את הכרטיס לטוקיו, תהיה זו עבורה האולימפיאדה השנייה, אחרי ריו 2016, אז הודחה בסיבוב השני. כהן מתגוררת ברעננה ומתאמנת במועדון מכבי הרצליה. "היו הרבה פעמים שעיריית רעננה עזרה לי לפני ריו, וגם עיריית הרצליה תמכה ואני באמת רוצה להאמין שהם עושים כמיטב יכולתם. אני מקווה שכשאחזור לתוצאות הטובות שלי העיריות יראו שההשקעה משתלמת ויעזרו יותר. מצד שני, מאוד קל לבוא ולתת מענקים אחרי תוצאות טובות, אבל צריך לדעת לאתר את הספורטאים שצריכים את הדחיפה עוד לפני ההצלחה. מבחינת המועדון, המועדון שלי בהרצליה עוזר ונותן ככל האפשר".

ומה באשר לשאיפות אם אכן תשיג את הכרטיס לטוקיו? "הקריטריון הוא רק השלב הראשון מבחינתי", היא אומרת. "להגיע לאולימפיאדה ולהפסיד זה לא הרגשה כזאת טובה וכבר עברתי את זה בריו. אני באה לתת את כל כולי ובחלומות הכי ורודים אני רואה מדליה".

"יובל ואני מבינים שהתחרות יכולה להוביל את שנינו להצלחות"

עידו הרפר, 28, סייף, הפועל כפר סבא

ענף הסייף זימן לעיר כפר סבא קרב ראש בראש על הכרטיס למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020. עידו הרפר ויובל פרייליך ממועדון הפועל כפר סבא יתחרו בחודשים הקרובים על, ככל הנראה, הכרטיס היחיד של ישראל לטוקיו בסגנון דקר. הקריטריון לטוקיו קשוח מאוד עבור הסייפים בסגנון האמור, כאשר ישנה גם אופציה להגיע לאולימפיאדה כנבחרת. ישראל מדורגת כרגע במקום ה-11, כאשר שמונה הטובות ביותר עולות. עד לדירוג הסופי נותרו לנבחרת ארבע תחרויות במסגרת גביע העולם – בשוויץ, גרמניה, ארגנטינה וקנדה. באליפות האחרונה בבודפשט, הונגריה, עלתה ישראל לגמר וסיימה שמינית.

עידו הרפר. צילום: Augusto Bizzi

העניינים מסתבכים במידה והנבחרת לא תעמוד בקריטריון, מה שיוציא את סייפיה מהדירוג הקבוצתי ויחייב אותם להיות בין שני האירופים הטובים ביותר בדירוג האישי. במצב כזה יתחרה הרפר על הכרטיס המיוחל ליפן מול חברו לנבחרת ולמועדון הפועל כפר סבא, יובל פרייליך, שזכה ביוני האחרון במדליית זהב היסטורית באליפות אירופה בדיסלדורף, גרמניה, הסייף הישראלי הראשון שעושה זאת. התואר הקפיץ את פרייליך למקום ה-21 בדירוג העולמי, בעוד הרפר, שסיים תשיעי באותה אליפות, ירד למקום ה-32 לאחר שבשיאו, מוקדם יותר השנה, נכלל בין עשרים הראשונים לאחר מקום חמישי בגביע העולם בגרמניה ושביעי בגראנד פרי בדוחא, קטאר. "אני ויובל כבר הרבה שנים חברים לנבחרת ולמועדון, נמצאים ביחסים טובים ומבינים שהתחרות יכולה להוביל את שנינו להצלחות, כך שמושכים אחד את השני למעלה", אומר הפרפר. "אין ספק שכל אחד רוצה להשיג את הקריטריון, אם לא כנבחרת כיחיד, אבל אנחנו בהחלט מתנהלים יפה ובמקצועיות בתוך הסיטואציה הזאת".

"שנה אולימפית שונה מאחרות בכמה מובנים – המתח יותר גדול ואם בשנה אחרת אתה מרגיש שצריך לעלות הילוך אבל יש מקום לבחון את הדברים, עכשיו זה המאני טיים והישורת האחרונה", הוא מוסיף. "נותרו שש תחרויות – ארבעה גביעי עולם ושני גראנד פרי, בסופן ייקבע הדירוג. לכל אחת מהתחרויות משקל כבד ואין אפשרות לפספס או לפשל, זה הכל או כלום".

התחרות הבאה של הרפר תהיה בסוף נובמבר במסגרת גביע העולם בשוויץ, כשקודם לכן יקיים שני מחנות אימון אינטנסיביים באיטליה. "אני מנצל כל רגע להשתפר, אין זמן אחר", הוא מוסיף. המעורבות של העיר כפר סבא באה לידי ביטוי בעיקר ברמת המועדון. "הפועל כפר סבא היא בית, כך שכולם יודעים שבשנה הזו ובתקופה האחרונה המשאבים הולכים יותר לכיוון הספורטאים שמתכוננים לאולימפיאדה, מעזרה כלכלית, דרך משאבים אנושיים וזמן ממושך יותר עם המאמן ועד שעות נוספות בהן מתאפשר השימוש באולם". כאמור, נכנס הרפר כעת לחמישה חודשים קריטיים, כאשר בחודש מרץ ייקבע הדירוג הסופי ועמו התשובה לשאלת מיליון הדולר, האם יזכה בכרטיס לטוקיו 2020. "מבחינה מנטלית הקו מאוד ברור, לבוא לכל תחרות ולהביא את הפרפורמנס הכי טוב כי זו השעה", הוא מסכם. "המטרות שלי הן להיות לפחות בשני גמרים בתחרויות הקרובות ולפחות פעם אחת בטופ 4, במטרה להגיע לדירוג הרצוי לאולימפיאדה. אני מאמין באמונה שלמה שאהיה שם ואגשים את החלום הגדול שלי".