הישג מרשים לדביר גל, תושב רעננה, שזכה לפני מספר ימים במדליית הארד באליפות העולם בג'יו ג'יטסו שנערכה באבו דאבי. דביר, בן 24, ילד שלישי למשפחה דתית בת שישה ילדים, זכה בעבר במדליות ארד וכסף באליפויות אירופה, אולם זו הפעם הראשונה שבה הגיע לפודיום באליפות העולם.
"עד כיתה ט' למדתי בבתי ספר דתיים ובתיכון עיברתי ללמוד בתיכון מטרו ווסט", הוא מספר לצומת השרון. "כשעמדתי להתגייס יכולתי לבחור בין לבקש מעמד של ספורטאי מצטיין או לעשות שירות רגיל והחלטתי להתגייס לדובדבן כלוחם, אם כי בשלב מסוים עברתי שם להדרכה. בסך הכל שירתתי ביחידה ארבע שנים. המשכתי להתאמן בכל סוף שבוע כשיצאתי הביתה אצל המאמן שלי, עידו פריאנטה מרעננה, ונסעתי לתחרויות בחו"ל על חשבוני ובזמן החופשות מהצבא. זכיתי, בין השאר, במקום ראשון באליפות דבלין הפתוחה ובמקום שני באליפות ספרד הפתוחה".
לאחר השחרור יצא גל להתאמן באקדמיות בארצות ברית, וכשחזר, הצטרף לנבחרת ישראל בג'יו ג'יטסו. בשנה האחרונה הוא חווה עליות ומורדות, אבל הכל עמד בצל של אליפות העולם, אליה עשה הכנות אינטנסיביות, כולל עבודה עם תזונאית ופסיכולוג מנטלי. תוך כדי כך הוא גם פתח מכון ג'יו ג'יטסו לילדים ולמבוגרים בו הוא גם מתאמן ובאוקטובר התחיל ללמוד לימודי הנדסת תעשייה וניהול.
רוצים להישאר מעודכנים?
את התחרות באבו דאבי ארגן ארגון JJIF, הארגון שעובד עם התאחדות הג'יו ג'יטסו בישראל. ב-2.11 התקיימה התחרות בה השתתף גל. דבר זכייתו של דביר גל פורסם לראשונה בדף הפייסבוק 'פורום תושבים רעננה', שם זכה לתגובות מפרגנות ."ביום התחרות הרגשתי ממש טוב ושזה היום שלי", הוא מספר. "בקרב הראשון היה לי יריב טייוואני אותו הכנעתי ב-40 שניות. בקרב שני הייתי צריך להילחם מול יריב עיראקי שבחר לא להתמודד מולי. קפצתי שלב והתמודדתי עם יריב מבחריין שהפסדתי לו ב-10 השניות האחרונות אחרי שהובלתי כל הקרב. זה היה ברבע הגמר ומשם הגעתי לבית הניחומים. בקרב הראשון הייתי צריך להתמודד עם יריב לבנוני שבחר לא לעלות מולי ואחרי זה היה יריב שוויצרי. בתחרות קודמת הפסדתי לו והפעם ניצחתי אותו אחרי 3 דקות. בשלב הזה עליתי לקרב על הארד מול חבר נוסף בנבחרת הישראלית, נמרוד ריידר, שמדורג מספר אחת בקטגוריה שלנו. הוא הכי מעוטר אצלנו והיה אלוף אירופה בשנה שעברה. הקרב הסתיים בתיקו ועברנו לניקוד זהב. עשיתי ראשון את הניקוד וניצחתי".
איך הייתה ההרגשה?
"קודם כל חיבקתי את נמרוד. בכל זאת הוא חבר. אבל כמובן ששמחתי שמחה מאוד גדולה. אחרי שירדתי מהמזרון הייתה התפרקות, אושר עד דמעות, תחושת שחרור שקשה להסביר במילים".
מה הלאה?
"יש תקופת מבחנים בינואר ויש גם אליפות אירופה בינואר, זה אתגר גדול שצריך להתכונן אליו".
"אנחנו מאוד גאים בו", מוסיפה סמדר גל, אמו של דביר. "הוא היה ילד שובב והספורט נתן לו משמעת עצמית, רצון ומוטיבציה בשמיים. מקווה שילדים אחרים יראו בו מודל לחיקוי".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
תגובות